וַאֲנָה֙ שִׁמְעֵ֣ת עליך [עֲלָ֔ךְ] דִּֽי־תוכל [תִיכּ֥וּל] פִּשְׁרִ֛ין לְמִפְשַׁ֖ר וְקִטְרִ֣ין לְמִשְׁרֵ֑א כְּעַ֡ן הֵן֩ תוכל [תִּכ֨וּל] כְּתָבָ֜א לְמִקְרֵ֗א וּפִשְׁרֵהּ֙ לְהוֹדָ֣עֻתַ֔נִי אַרְגְּוָנָ֣א תִלְבַּ֗שׁ והמונכא [וְהַֽמְנִיכָ֤א] דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארָ֔ךְ וְתַלְתָּ֥א בְמַלְכוּתָ֖א תִּשְׁלַֽט׃ (פ)
אלשיך
ומדאגה מדבר פן יתפש כגנב והיה יהיה כמו אכזב אם יאמר אליו דניאל אם כן אפוא יבאו ויגידו את הרשום בכתב ואני אבא אחריהם ואגיד פשר דבר על כן עשה בערמה ויוסף לאמר ואנא שמעת עלך די תכול פשרא למפשר וקטרין למשרא כען הן תכול כתבא למקרא ופשרא להודעותני וכו' כלומר גם עתה לפניך הייתי מצוה עליהם על קרוא מקרא ותשמע את הרשום לפתור אותו אך במה יודע אפוא כי את הדבר אשר שמעתי עליך כי תכול וכו' אם לא שגם אתי הכל תאמר קרוא מקרא ופתור אותו וז"א ושמעת עלך די תכול וכו' כען הן תכול כתבא וכו' ובגלל הדבר הזה שב שנית להזכיר שומעו את שמע חכמתו. ועל פי הדברים האלה אפשר כי גם באומרו למעלה אנתה הוא דניאל מן בני גלותא די יהוד ושמעת עלך וכו' בא לייחס תפארת חכמת דניאל אל חכמיו כלומר אתה הוא מן בני גלותא די יהוד כי על דאיתי מלכא אבי מן יהוד נמשך ששמעתי עליך וכו' כי על דאייתי מן יהוד צוה לחכמיו ללמדם שנים שלש ספר ולשון כשדים כי מאשר לחכמיו עשה את כל הכבוד הזה ויתכן בזה שלא יהיה יתור אומרו די איתי מלכא וכו':
מצודת דוד
ואנה. ואני שמעתי עליך אשר תוכל לפתור פתרון דבר ולהתיר דברים קשורים וסתומים: