דניאל ה:י מפרשים: רש"י, אלשיך, מצודת דוד ואבן עזרא

מלכתא לקבל מלי מלכא. המלכה כלפי ששמעה את דברי המלך ושריו לבית המשתה באה:

מלכתא לקבל וכו'. ראוי לשום לב למה תלה הכנסתה ברברבנוהי ולא על המלך לבדו כי עצמה ובשרה הוא כי היא אמו או זקנתו כנודע מרז"ל וגם מה המה אלה מילי מלכא ורברבנוהי ועוד אומרה אל יבהלוך רעיונך וכו' כי איך תוסר דאגתו גם כי פותר יהיה לו הלא מאז טרם יקרא לכל חכימי בבל אשר חשב לא יבצר מחכמיו לדעת את הדבר זיוהי שנוהי ואף גם עתה אשר ימצא יודע פשר דבר למה לא יירא ולא עתה פניו יחורו ועוד באומרו איתי גבר וכו' הידוע לא נדע כי איש הוא ומהראוי יאמר איתי חכים במלכותך או כיוצא בזה ולא כמודיעו כי איש הוא ועוד כי בנל דבריה מראש ועד סוף לא אמרה אשר הוא יהודי וגם שמו לא הגידה עד כלותה לדבר באמרה כען דניאל יתקרי ועוד אחרי הזכירה די רוח אלהין קדישין ביה מה יתן ומה יוסיף בהודיעה אותו שאביו רב חרטומין אשפין וכו' הקימו ואדרבה יגרע מערך הנזכר באמרה די רוח אלהין קדישין ביה ואף גם אומרה וביומי אבוך נהירו וכו' השתכחת ביה יראה שפת יתר כי בכלל האמור הוא ועוד כי במאמרה האחרון הכבידה לדבר ולומר אמרי מותר באמרה כל קבל די רוח יתירה ומנדע וכו' כי מלבד שבפסוק זה מניה וביה יש דברים כפולים ומכופלים הלא גם כלו נכלל בכלל אומרה די רוח אלהין קדישין ביה וחכמה כחכמת אלהין ואשר הוקם על על כל החרטומים אשפין כשדאין גזרין ומה בא להוסיף וגם מה יתן ומה יוסיף אומרה שמלכא שם שמיה בלטשאצר וגם אומרה כען דניאל יתקרי מה מעלה או מוריד ועוד כאשר בא דניאל וידבר אתו המלך הלא יראה כי תחלת דברי פיהו סכלות כי הזו היא שומת עין להזכיר לו ימי הרעה והנה דניאל אתא לנחומיה ואיהו צעורי קא מצער ליה בהזכיר לו אשר הגלה מירושלים ועוד איך יתקשר לזה אומרו ושמעת עלך די רוח אלהין וכו' ועוד כי גם כי יחסר מהתארים הנאמרים באמת לפניו מפי מלכתא לא נפלא דלאו כי רוכלא ליתיב וליזיל רק בדבר הזה אשום אשם והרע אשר עשה באשר לא אמר רוח אלהין קדישין כ"א רוח אלהין לבד ואשר לא טוב עשה נגד אלהים קדושים ועוד באומרו כען הועלו קדמי חכימיא אשפיא כי הלא שקר כזב כי גם כשדאי וגזריא הועלו קדמוהי ועוד כי הוסיף התל באומרו ולא כהלין פשר מלתא להחויה כי הלא גם כתבא למקרא לא יכלו קריאה מובנת כי גם אם היו קוראים ממתוס ננקפי אאלרן או כשאר דרכים הנז' בגמרא לא תקרא קריאה כלל ובפי' נאמר למעלה ולא כהלין כתבא למקרא וכו' ולא על כי בכלל פשרא תהיה הקריאה ישמטנה ונטשה כי הלא אח"כ גם את הכל הזכיר באומרו הן תכול כתבא למקרא ופשרא להודעותני וכו' ועוד אומרו אח"כ ואנא שמעית עלך די תכול פשרין למפשר וכו' כי הלא זאת השמועה באה ונהיתה בתחלה באומרו ושמעת עלך וכו' ומה בא להוסיף כעת על הקודם:

מלכתא. המלכה אל מול דברי חרדת המלך ושריו נכנסה לבית המשתה והרימה קולה ואמרה המלך לעולם יחיה אל יבהל אותך מחשבתך וזוהר פניך אל ישתנה: