כָּל־קֳבֵ֡ל דִּ֣י ר֣וּחַ ׀ יַתִּירָ֡ה וּמַנְדַּ֡ע וְשָׂכְלְתָנ֡וּ מְפַשַּׁ֣ר חֶלְמִין֩ וַֽאַֽחֲוָיַ֨ת אֲחִידָ֜ן וּמְשָׁרֵ֣א קִטְרִ֗ין הִשְׁתְּכַ֤חַת בֵּהּ֙ בְּדָ֣נִיֵּ֔אל דִּֽי־מַלְכָּ֥א שָׂם־שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר כְּעַ֛ן דָּנִיֵּ֥אל יִתְקְרֵ֖י וּפִשְׁרָ֥ה יְהַֽחֲוֵֽה׃ (פ)
אלשיך
ואולי תאמר שאם לא לאלהים חשבו איך קראו בלטשאצר כשם אלהי כי לא למען זאת קראו בלטשאצר כי אם כל קבל די רוח יתירא ומנדע וכו' על כן על יפי חכמתו מלכא שם שמיה בלטשאצר וז"א כל קבל וכו' די מלכא שם שמיה בלטשאצר כי חכמתו הסבה די מלכא שם שמיה וכו'. ובאומרו כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה שמעתי אומרים בשם קדמונים שאמרה כען דניאל תקראנו ולא בלטשאצר ואז פשרא יחוא שאם לא כן יחוש בל יראה שעל הקרא בלטשאצר כשם אלהך היתה חכמתו בו כי הוא לא כן ידמה ועל דרך זה יתכן לומר כי אחרי אומרה כי נ"נ שם שמו בלטשאצר חששה פן יאמר המלך אולי משפע שם הבעלים אשר עליו נתחכם אז יותר ועתה אשר לא יקרא כה בימים האלה כמאז אבדה חכמתו על כן אמרה לא כן הוא כי כען דניאל יתקרי ולא בלטשאצר ופשרא יהחוה כי עודנו מחזיק בחכמתו וככחו אז כחו עתה כי עוד טעמו בו וריחו לא נמר:
מצודת דוד
כל קבל. בעבור אשר רוח חכמה יתירה ומרובה ודעת והשכל ופתרון חלומות והגדות חידות והתרת דברים קשורים וסתומים כל אלה נמצא בו בדניאל אשר המלך קרא שמו בלטשאצר וכאומרת אם לא היה נמצא בו כל הדברים האלה לא היה מסכים על ידי אשפנז לקראו בשם אלהיו: