וּכְדִי֙ רִ֣ם לִבְבֵ֔הּ וְרוּחֵ֖הּ תִּֽקְפַ֣ת לַהֲזָדָ֑ה הָנְחַת֙ מִן־כָּרְסֵ֣א מַלְכוּתֵ֔הּ וִֽיקָרָ֖ה הֶעְדִּ֥יוּ מִנֵּֽהּ׃
אלשיך
והראיה כי כן הוא כי הלא כדי רים לבביה וכל אשר רוחיה תקפת היה להזדה שהוא בדבור בלבד ומה גם לרז"ל שהוא על אומרו השמים אעלה כי אז לא חטא כי אם במחשבה ודבור וראה מה עלתה לו שהנחת מן כרסא מלכותיה:
מצודת דוד
וכדי. וכאשר רם לבבו להתגאות וחיזק רוחו להרשיע אז הורד מן כסא מלכותו והוסר הכבוד ממנו: