דְּנָ֖ה פְּשַֽׁר־מִלְּתָ֑א מְנֵ֕א מְנָֽה־אֱלָהָ֥א מַלְכוּתָ֖ךְ וְהַשְׁלְמַֽהּ׃
אלשיך
ועל הרביעית אמר ודנא כתבא די רשים וכו' מנא מנה אלהא מלכותך והשלמה. לומר כי לו היו עוד רבות בשנים הנותרים למלכות כשדים ליסרך והשיבך אחרי כן על כנך אולי לא היית מומת אך כבר השלמה כי השנה הזאת היא לבדה הנותרת לך נמצא כי אין עונשך זה כעת כי אם שפריסת מלכותך וניטל חתיכה ממנו שהיית עתיד ליהרג במלאת השנה ועתה שוקד ה' על דברו לעת כזאת. ועל החמישית והיא איך לא יקים ה' את דברו ואשר דבר לבלתי השחית עד מלאת הע' שנה אמר ויהיבת למדי ופרס לומר כי מלכותך לבד מצד עצמך הוא הכלה ואבד כעת אך מלכות כשדים עודנו עומד על עמדו אלא שניתן כאשר הוא ביד מדי ופרס שישלימו אחריך הע' שנה כמו שארזי'ל על תסוק אשר הומלך על מלכות כשדים כי היו הכשדים כפקדון בידו עד תום הע' שנה שהיה שנה א' כאשר נבאר עוד בענין הרשום בכתב בעזרו ית':