דניאל ו:יח מפרשים: רש"י, אלשיך, מצודת דוד ואבן עזרא

והיתית אבן חדה. והובאת אבן אחת בכל ארץ בבל אין אבן כי אם לבנים כמ"ש הבה נלבנה לבנים (בראשית יא) למדנו שאין אבן בבבל ולפי שעה הביאוה מלאכים מא"י אם התנה במעשה בראשית על הים שיקרע לבני ישראל ועל האש שיצטנן לחנניה וחביריו ועל האריות מהזיק לדניאל לא התנה על זריקת אבן וזיין שלא יזיק באדם והמלך אמר מעם האריות אי אפשר לסלקו שכבר נגזרה גזירה אזדהר בו מהזקת אדם והנס אם יבא יבא סא"א:

והיתית אבן חדה וכו'. הנה זה מורה באצבע אשר כתבנו למעלה על ויכוח חנניה וחביריו עם נ"נ באומרו ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי כי יש לאל יד צדיק בצדקתו להיות מוראו וחתיתו על כל חית השדה ולא יירא מארי נוהם ודוב שוקק אך הדבר הקשה להנצל הוא מזרוע רשע ורע כי עשה יעשה ואין מכלים באשר הוא יתברך נתן בו בחירה ורצון לכל אשר יחפוץ יטה ובכן אמר בלבו דריוש המלך הלא מן האריות קל הוא על פניהם תפול מוראו וחתיתו בל יגעו בו אך דאג פן מאת השרים הצרים אותו ישולח בו משלחת מלאכי רעים לפגוע בו כי ידו אבן בו וכיוצא בזה ואם תהי ידם בו אולי לא יתעשת האלהים לו להצילו מידם לבלתי בטל בחירתם ע"כ חתמה בעזקתיה לא יפתח וזהו די לא תשנא צבו שלא תשנא צביונם כי עד כה נועצו שרי המלך להניחו ביד אריותא ולא תהי ידם בו ועתה ישנו להיות עליו משלוח ידם ויקרנו אסון על כן חתמה בעזקתיה:

והיתית. הובא אבן אחת ושמו אותו על פי הבור:

ושמת על פים גובא. הושמה על פי הגומא:

בעזקתיה. בטבעתו שלא יזיזוה ממקומו וישליכו עליו אבנים להרגו:

די לא תשנא צבו בדניאל. שלא ישתנה רצונו כלומר שלא יעשו לו היזק שלא כרצונו (ס"א כרצונם):