אֱ֠דַיִן אֲזַ֨ל מַלְכָּ֤א לְהֵֽיכְלֵהּ֙ וּבָ֣ת טְוָ֔ת וְדַחֲוָ֖ן לָא־הַנְעֵ֣ל קָֽדָמ֑וֹהִי וְשִׁנְתֵּ֖הּ נַדַּ֥ת עֲלֽוֹהִי׃
מלבי"ם
אדין, אז הלך המלך להיכלו, ובת טות, לן בתענית, ודחון, פי' ושולחן לאכול, וי"מ חדוה וי"מ פלגשיו, לא הובא לפניו ושנתו נדדה ממנו: