וְשָׁחַ֛ט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְ֠הִקְרִיבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן הַֽכֹּֽהֲנִים֙ אֶת־הַדָּ֔ם וְזָרְק֨וּ אֶת־הַדָּ֤ם עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ סָבִ֔יב אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
תיבת גמא
בפסוק ושחט את בן הבקר עיין רש"י חולין י"א ב' עד א' נאמן באיסורין יליף וזבחת ומשחט בן הבקר משום דזבחת י"ל לעצמו מהימן ולא לאחרים הביא ושחט כו' וקשה דבעולה כתיב דכולה כליל הוה כמו לעצמו משא"כ שלמים אה"נ זר שוחט ונותן לו כזית או ח"ש לאכול ומחטאת היה להביא.
רש"י
ושחט והקריבו, הכהנים. מִקַּבָּלָה וָאֵילַךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה — לִמֵּד עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּזָר (שם):