וְנִתַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִנְתָחָ֔יו וְאֶת־רֹאשׁ֖וֹ וְאֶת־פִּדְר֑וֹ וְעָרַ֤ךְ הַכֹּהֵן֙ אֹתָ֔ם עַל־הָֽעֵצִים֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃
חזקוני
ונתח אתו שלא תאמר בבן הבקר שהוא בהמה גסה צריך נתוח אבל בהמה דקה לא קמ״ל. אבל להפשט לא צריך קרא דפשיטא לן שצריכה הפשט כגסה.
בכור שור
ונתח אתו לנתחיו. אע"פ שפירש הנתוח גבי בן הבקר, צריך לפרש גבי בהמה דקה שלא תאמר: בן בקר ראוי לנתח כל אבר מנה יפה בפני עצמו, אבל בבהמה דקה לא, קמ"ל, אבל ההפשט לא הוצרך, דדבר פשוט הוא, שבהמה דקה צריכה הפשט כמו גסה:
שד"ל
את ראשו: לא היה מנתח הראש ולא החלבים, אבל היה כורת הראש (כי בשחיטה אין הראש מתפרד מן הגוף), והיה חותך החלבים בסכין, ושתי הפעולות האלה אע"פ שאינן נתוח ממש, הרי הן כריתה וחתיכה בסכין, ונכללו במלת ונתח.