וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָי֖וֹת יְסִירֶֽנָּה׃
תיבת גמא
ואת יותרת על הכבד על הכליות יסירנה רש"י ז"ל מעט מן הכבד עיין רא"מ ז"ל. בא"ח סימן רי"ז במ"א מוס"ק אי שרי לאכילה י"א בתר מעיקרא אזלינן וי"א בתר השתא ובחולין ק"ט ב' אמרה ילתא כל מה דאסר רחמנא שרא לן כנגדו דם כו' פירש"י ז"ל הכבד כולו דם קרוש טועם בו טעם דם לכאורה דאי אין בו טעם דם לא שרא לן דבתר שתא אזלינן וי"ל דאמרה בעינני למטעם טעמא דכוותיה אסור כמו מוחא דשיבוטא לכן פי' כן ומיהו הא דלא אמרה דם חלב יותר פשוט י"ל דהלכה כמ"ד איבריה מתפרקין עיין נדה ובכורות וי"ו ב'. ומיהו למ"ש הראב"ד ז"ל בפ"א מה' כלי המקדש דם טמאה הוא לא שייך בתר השתא או בתר מעיקרו ובמ"א פירשתיו. וי"ל כבדא מנא לן דשרי כמו חלב דפריך בבכורת מנלן למ"ד דם נעכר ה"ה זה הואיל ויש בו ג"כ טעם דם עתה אף אי בתר השתא אזלינן ולכאורה הא דאמרינן במנחות ו' ז' ח' מן הבקר להוציא טריפה תיפוק ליה ממשקה ישראל ותי' התם לא היה שעת הכושר כו' וא"כ לקרבן לא הוכשרו אלא דבר המותר להדיוט שהיה לו שעת הכושר עכ"פ ודם וחלב שהותר לגבוה י"ל דהיה להם שעת הכושר חלב בשליל היה מותר אי היה שוחט האם ודם אף למאן דאוסר בפרק בהמה המקשה מ"מ דם הנפש אין זה כנוס בצוואר הבהמה רק בשעת שחיטה מתקבץ שם מאיברים ויוצא דרך שם ומקודם נבלע הוא ודם איברים שלא פירש שרי באופן שיצוייר דחלה ודם היה להם ש"ה במעי אמו וטריפה מן הבטן דלא היה ש"ה יצוייר באמו טריפה משא"כ כבדא דם קרוש בעין הוא ואי אסור לן כבדא לא היה לכבד שעת הכושר במעי אמו דם שליל הלכת' דאסור ואיך התירה התורה להקריב ע"ג מזבח ש"מ שרא לן כבדא דרך פלפול וצ"ע.
דברי דוד
על הכבד כו' ובמקום אחר הוא אומר מן הכבד. הרא"ם פירש שבזה מביא ראייה שנוטל מן הכבד קצת כיון דכתב שם מן הכבד, ואח"כ כתב שאינו מבין דברי רש"י כי משמע שהכבד קרב לגבי מזבח כמו הכליות, וזה ודאי אינו שלא נקרב אלא מעט ממנו ועוד שלמעלה פירש על הכבד על במקום מן ופירוש שיטול גם מן הכבד ואח"כ פירש על הכבד לבד מן הכבד ע"כ. ואגב חורפיה לא נתכוין כראוי כאן בדברי רש"י ומאד תמוה מה שכתב דמן הכבד משמע שיטול גם מן הכבד, וזה אינו דהא בפרשת נח גבי והנני משחיתם את הארץ פירש"י כמו מן הארץ ד"א את הארץ עם הארץ כו' משמע דלפירוש מן הארץ אין במשמעו עם הארץ. ונראה כוונת רש"י מבוארת ומתוקנת ולא כדרך הרא"ם בזה, דתחילה כתב רש"י דודאי מה שהשוה הכתוב כבד לכליות אינה להקרבה דהא כבד אינה בהקרבה וא"כ לא תימא דאף מקצת מן הכבד אינה בהקרבה זה אינו דמצינו שינוי לשונות בזה דכאן אומר על הכבד ובמקום אחר מן הכבד אלא ודאי דמורה לנו דגם הכבד בהקרבה וע"כ היינו במקצת. ואח"כ הוקשה לו דכיון דכתיב על הכבד על הכליות משמע דלגמרי הם שוים ואת אמרת שהכבד נקרב במקצת והכליות נקרבים כולם. לזה כתב רש"י שלבד מן הכבד ולבד מן הכליות יסירנה לזו, פירוש שלענין ההסרה שניהם שוים שהיותרת צריך להסיר אותה מן הכבד והכליות עכ"פ כל חד לפי ענינו זה במקצת וזה בכולו אבל על כל פנים גם הכבד היא בהסרה ואינה דבוקה בהיותרת כמו בכליות, ע"כ סיים רש"י יסירנה זו כלומר שלזה שוים כבד וכליות אבל לא להקרבה, נמצא הכל ניחא בס"ד:
רש"י
הכסלים. פלנק"ש בְּלַעַז; שֶׁהַחֵלֶב שֶׁעַל הַכְּלָיוֹת כְּשֶׁהַבְּהֵמָה חַיָּה הוּא בְּגֹבַהּ הַכְּסָלִים מִלְּמַטָּה, וְזֶה הַחֵלֶב שֶׁתַּחַת הַמָּתְנַיִם — שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַז לונבי"לוש — לֹבֶן הַנִּרְאֶה לְמַעְלָה בְּגֹבַהּ הַכְּסָלִים, וּבְתַחְתִּיתוֹ הַבָּשָֹר חוֹפֵהוּ: