וּמִן־הַדָּ֞ם יִתֵּ֣ן ׀ עַל־קַרְנֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת כָּל־הַדָּ֗ם יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
רש"י
יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד. זֶה יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח (שם נ"א):
שפתי חכמים
כנגד הפתח. דאל"כ אשר פתח אוהל מועד ל"ל. וא"ת למה לא פי' רש"י זה לעיל בפר כהן משיח: וי"ל דהא דפירש רש"י הכא אל יסוד מערבי משום שפוגע תחלה באותו רוח כשהוא יוצא מאוהל מועד אחר שהשלים ההזיה של פנים ומשום דאין מעבירין על המצות הוא לכן בא הכתוב השני ללמוד שהמצוה בהכי הוא דוקא ולא משום אין מעבירין. ובפרק איזהו מקומן תירץ רש"י בענין אחר למה שינה פעם שנייה אל פתח אוהל מועד ויש ליישב בענין אחר לפי תירוצו ודוק:
העמק דבר
ומן הדם. מיותר. ולעיל ו׳ ז׳ בהזאה ובקרנות דרשו בתורת כהנים מן הדם שבענין ופירשו בגמרא זבחים דף צ״ג. וכאן בקרנות לחוד לא דרשו בתורת כהנים. ונראה שבא ללמדנו שאם נתקבל בכמה כוסות וטבל להזאות בכלי אחד וס״ד שעל קרנות יתן לכתחלה דוקא מאותו כלי מש״ה כתיב מן הדם שבענין. היינו של הפר בכללו אפילו מכוס אחר: