וְעָשָׂ֣ה לַפָּ֔ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְפַ֣ר הַֽחַטָּ֔את כֵּ֖ן יַעֲשֶׂה־לּ֑וֹ וְכִפֶּ֧ר עֲלֵהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לָהֶֽם׃
רש"י
ועשה לפר זֶה כאשר עשה לפר החטאת. כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ — לְהָבִיא יוֹתֶרֶת וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת שֶׁפֵּרֵשׁ שָׁם, מַה שֶּׁלֹא פֵּרֵשׁ כָּאן, וְלִכְפֹּל בְּמִצְוַת הָעֲבוֹדוֹת, לְלַמֵּד שֶׁאִם חִסֵּר אַחַת מִכָּל הַמַּתָּנוֹת פָּסוּל; לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּנִּתָּנִין עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת כִּפֵּר, הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּאן שֶׁמַּתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת (שם ל"ט):
כלי יקר
וְנִסְלַח לָהֶם. מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לְשׁוֹן סְלִיחָה בְּכֹהֵן הַמָּשׁוּחַ כְּדֶרֶךְ שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן סְלִיחָה בְּקָהָל וְנָשִׂיא וְיָחִיד, פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן שֶׁלְּרֹב מַעֲלַת הַכֹּהֵן לֹא יִתְכַּפֵּר לְגַמְרֵי, כִּי מַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת הוּא (מלאכי ב יז) וְגָדוֹל עֲוֹנוֹ מִנְּשֹׁא, עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִתְחַנֵּן לֵאלֹהָיו. וּמהרי״א כָּתַב שֶׁמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּחַטַּאת הַקָּהָל ״וְנִסְלַח לָהֶם״ קָאֵי עַל הַכֹּהֵן וְעַל הַקָּהָל, וְכוֹלְלָם יַחַד לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם חָטְאוּ בִּדְבַר הוֹרָאָה שֶׁהִתִּירוּ הָאָסוּר.
שפתי חכמים
זה. הוסיף מלת זה על מלת לפר החטאת משום דאלו היה הראשון שעיר או כבש היה נכון לומר ועשה לפר כאשר עשה לשעיר או לכבש אבל אינו נכון לומר ועשה לפר כאשר עשה לפר מש"ה הוסיף מלת זה. ואינו נכון נמי לומר ועשה לפר זה כאשר עשה לפר חטאת כ"א בתוספות מלת ראשון משום הכי הוצרך לומר כמו שמפורש בפר כהן משיח וכו' דלא נטעה לומר דלמא בפר אחר קמיירי דהיינו בפר יום כיפור אע"פ שלא הוזכר עדיין לכן הוסיף מלת ראשון: