ויקרא ד:א מפרשים: אלשיך, מדרש לקח טוב וברכת אשר

וידבר ה'. דבר אל בנ"י פי'. ראוי לשום לב. (א) אל אומרו לאמר פעם שנית. באו' דבר אל בנ"י לאמר. ומה גם כי אינו לאמר לזולת. (ב) כי אומרו ועשה מאחת מהנה הוא מיותר. אחר אומר מכל מצות ה' כו' יובן ששגג בא' מכל מצות. (ג) אומר ועשה מאחת מהנה כי מהראוי ואומר ועשה אחת מהנה. (ד) כי אמר שהתחיל בשגגה א' מעם הארץ. היה לו לגמור עניינו ולומר הקרבן שיביא. ולא שיניח הענין ויאמר דין אם הכהן המשיח יחטא וכל משפטי קרבנו. ואחרי כן ענין אם כל עדת ישראל ישגו בכל משפטי קרבנם. ואח"כ אשר נשיא יחטא וכל משפטו. ואח"כ חוזר אל ענין ראשון מחדש כאלו לא דבר בו עד כה. ואומר ואם נפש אחת תחטא וכו'. והוא הדבר הראשון אשר בו היחל ואומר דבר אל ישראל כו' נפש כי תחטא וכו'. ויותר היה ראוי לבלתי הזכירו מתחילה עד מקומו שאחר הכל: (ה) אומר הכהן המשיח יחטא לאשמת כו'. מה לעם כי יבכו על הכהן המשיח שחטא. והן אמת כי ע"ז ארז"ל (שם פ' ו') כשכ"ג חוטא אשמת העם הוא. שזה שהעם תלויים בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם נעשה מקולקל ע"כ. ועוד נאמר דרך עפ"י דרכנו ביתר ההערות. (ו) אומרו על חטאתו אשר חטא. כי אומרו אשר חטא הוא מיותר. (ז) למה על שוגג יביא זכר. כן כאשר כל עדת ישראל ישגו וכן אשר נשיא יחטא. משא"כ על שגגת א' מעם הארץ. כי אם קרבן נקבה. (ח) אומר בסוף ענין קרבן כל עדת ישראל. חטאת הקהל הוא. כי מי לא ידע כי מה שעדת ישראל ישגו שחטאת הקהל הוא. (ט) אומר אשר נשיא יחטא. שמהראוי יאמר ואם נשיא יחטא מאי אשר. והנה על זה ארז"ל (הוריות י') שאשר הוא מלשון מאושר. שאמרו אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו ק"ו שמתחרט על זדונותיו ע"כ.

ולפי דרכנו נשיב. גם בהיות אומר אשר כמשמעו. (י) מה נשתנה קרבן נשיא מקרבן כהן משיח. שזה מביא פר וזה מביא שעיר. (יא) מה נשתנה הנשיא שנאמר ונסלח לו. וכן בנפש אחת מעם הארץ. משא"כ בכל הקודמים. (יב) אומר ואם נפש א' תחטא כו' ואשם. כי נכנס בלשון נקבה ויצא בלשון זכר באומרו ואשם. וגם נכנס בשגגה ויצא באשמה שהוא מזיד. (יג) או' בעשותה כו' שיראה מיותר. כי מאומר תחטא יובן. (יד) אומר או הודע כו' והראוי יאמר אם הודע או והודע ולא יאמר מלת או שהוא כמספק:

אמנם הנה כונתו יתברך להעיר אזן עם בני ישראל הקטנים עם הגדולים. ישמרו פן ואל יאמרו ללבבם. אם המצא תמצא בידם חטא שוגג. ברוך ה' ואעשיר. כי לא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה. ולא אתעצב אל לבי על שגגה שיצאה מתחת ידי ואנכי לא ידעתי. ואנכי אדם ולא אל שלא אוכל להתעלם או לשכוח כי דרך אנשים לי. וכל עדת ישראל ישגו כי השגגה מצויה בכל אדם. והנה יהיו הדברים האלה שומה בפיהם ובלבם להקל מעליהם אשמת דבר כל עון שוגג. ולא מזער הוא. כי קו לקו הולך ילך ופושט ידו בכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם. ע"כ למען ולבעבור הסיר תועה זו מלבנו בא האלהים ויאמר. דבר אל בני ישראל לאמר נפש כו'. לומר הנה ידעתי דרך אנשים. שהוא לדבר ולומר כי יחטאו שוגג מה עשיתי ובמה נחשב הוא. כי לא לבי הלך במעשה הרע ואם נעשה ולא מלבי. מהבל ימעט חטאתי זה. ע"כ וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל לאמר. כלומר דבר אל בני ישראל. כי מה שראוי להם לאמר. אינו כדרך אנשים. כי אם מה שראוי להם לאמר. נפש כי תחטא בשגגה. והוא כי אין זה לו. כי אם שגם בלא דעת נפש לא טוב. שאם יחטא איש שוגג. אין זה כי אם שנפשו לא טובה היא מאיזה עון שעשה תחלה ואותה עבירה גרמה לו זאת. והוא כי אשר אין בידו עון אשר חטא אין שוגג בא על ידו. כי הוא ית' אפילו בהמתם של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לא כל שכן והוא מאמר הכתוב רגלי חסידיו ישמור. והוא מאמר ר' מאיר (אבות פ"ה) על העוסק בתורה לשמה ומרחקתו מן החטא. וזהו מה שראוי לאמר. הוא נפש כי תחטא בשגגה מהיכן נמשכה לו תקנה זו הלא הוא מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה. כי אשר כבר עשה אחת מהנה גרם לו תבא תקלת שגגה זו מתחת ידו: