א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א בִשְׂפָתַ֜יִם לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב לְ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א הָאָדָ֛ם בִּשְׁבֻעָ֖ה וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ וְהוּא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם לְאַחַ֥ת מֵאֵֽלֶּה׃
דברי דוד
להרע, לעצמו בגמרא ילפינן מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא להרע לאחרים שאין לו רשות:
אדרת אליהו
או נפש. יכול הנודר בנזיר או בקרבן יביא קרבן ת"ל כי תשב'. יכול אפי' מהרהר בלב ת"ל בשפתים. יכול שאני מוציא אף גומ' בלב ת"ל לבטא יכול הנשבע להרע לאחרים חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות כו'. יכול הנשבע להיטיב לאחרים פטור. ת"ל או להיטיב אף לאחרים. אין לי אלא דבר שיש בהן הרעה והטבה. דברים שאין בהם הרעה והטבה מניין ת"ל לבטא כו' ואין לי אלא להבא לשעבר מניין ת"ל לכל כו'. האדם בשבועה. פרט לאנוס. ונעלם ממנו פרט למזיד. בשבועה ונעלם. על העלם שבועה חייב ואין חייב על העלם חפץ. ומניין שחייב על כל א' וא' ת"ל לאחת. אין לי אלא טומא' מקדש וקדשיו שהן בכרת מנין לשמיעת קול וביטוי שפתים ת"ל לאחת מאלה. ומניין שחייב על מקדש על כל העל' וכן על הקודש וכן על שמיעת קול וביטוי שפתים ומניין על כל א' וא' של שבועות כגון חטים ושעורים כו' ת"ל והי' כי יאשם לאחת מאלה. יכול אם נשבע על כלן כאחת ת"ל על אחת כו':