וְאִם־לֹ֨א תַגִּ֣יע יָדוֹ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְהֵבִ֨יא אֶת־אֲשָׁמ֜וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֗א שְׁתֵּ֥י תֹרִ֛ים אֽוֹ־שְׁנֵ֥י בְנֵֽי־יוֹנָ֖ה לַֽיהוָ֑ה אֶחָ֥ד לְחַטָּ֖את וְאֶחָ֥ד לְעֹלָֽה׃
אדרת אליהו
ואם לא תגיע ידו. יכול אם אפשר לו ללות או לעסוק באומנתו יהא חייב ת"ל ידו. די שה. אפי' יש לו שה ואין לו צרכיו. שתי. שני. שתים מביא ואין מביא א'. אחד לחטאת ואחד לעלה. שתקדים חטאת לעלה. וממין חטאת יביא עולה ושאם הפרישה חטאת' ומתה יביאו יורשים עולתה. ד"א שיכול שיהיו שתיהם חטאת ת"ל כו' וא' כו':
אבי עזר
תגיע ידו. וכן יש לאל ידי. רמה ידך. כביר מצאו ידו. ונוכל לפרש על זה הדרך שים נא ידך תחת ירכי:
רמב"ן
ואם לא תגיע ידו די שה הקל הכתוב על החוטא באלו להביא קרבן עולה ויורד ויתכן שהטעם בשבועות מפני שאינן חייבי כריתות ובטומאת מקדש וקדשיו מפני שהוא טועה בדבר מצוה כי הכהן האוכל קדשים והבא למקדש להשתחוות או להקריב קרבן עוסק הוא במצוה ודעתו לשמים ולפיכך אע"פ שחטא בהעלמת הטומאה ריבה לו הכתוב כפרות ואמר ר"א (אבן עזרא על ויקרא ה׳:ז׳) כי טעם אחד לעולה שיקרב על המזבח כנגד האמורין בחטאת הבהמה ויפה פירש: