ויקרא ה:ח מפרשים: דברי דוד, רש"י, אדרת אליהו וברטנורא

ולא יבדיל, אינו מולק אלא סימן אחד. כיון דא"צ אלא סימן אחד בשחיטה כי מלק טפי הוה הבדלה ואע"ג דברוב נמי סגי לכתחיל' מצוה בכל הסימן כי מלק נמי רובו לא הוה הבדלה, אבל סימן שני אפי' מצוה לכתתילה ליכא:

והקריב את אשר לחטאת ראשונה. חַטָּאת קוֹדֶמֶת לָעוֹלָה (ספרא); לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִפְרַקְלִיט שֶׁנִּכְנָס לְרַצּוֹת, רִצָּה פְּרַקְלִיט, נִכְנָס דּוֹרוֹן אַחֲרָיו (זבחים ז'):

והביא אתם. אין לעוף פדיון. אל הכהן שחייב בטיפול הבאתה. ומלק את ראשו (אינו בת"כ רק הוא בחולין כ"ז ע"ב) לפי שנא' זאת תורת הבהמה והעוף מה עוף מן הצואר כו' יכול מן העורף ת"ל ראשו (ר"ל ראשו של עוף ממול ערף ולא ראשו של בהמה):