וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַל־חַטָּאת֧וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֛א מֵֽאַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה וְנִסְלַ֣ח ל֑וֹ וְהָיְתָ֥ה לַכֹּהֵ֖ן כַּמִּנְחָֽה׃ (ס)
תפארת שלמה
וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא כו' ונסלח לו. הנראה לבאר עפ"י מ"ש בגמ' השוה הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם. פי' ע"י מחמת שהם לא היו צדיקים גדולים כ"כ כמו הראשוני' לכן הקלו על העולם ולמדו עליהם זכות גם בבוא לפניהם איש אשר לא נכון לפניהם לא הרע לבם עליו כי הסתכלו בעצמם גם אני כמוהו. וזה ג"כ הרמוז כאן בפסוק זה וכפר עליו הכהן כו'. כי כאשר בא איש אשר חטא לפני הכהן לכפר עליו צריך הכהן להסתכל בעצמו גם אני כמוהו ויכפר בתחלה בעדו ואח"כ בעד כל קהל ישראל. וז"פ וכפר עליו הכהן מחטאתו של עצמו ואח"כ ונסלח לו לזולתו הבא להתכפר:
דברי דוד
מאחת מאלה כו' שיכול החמורים שבהם כו' פירוש טומאת מקדש וקדשיו הנזכר לעיל הוא חמור שזדונו כרת ושבועת העדות היא קלה שאין זדונה כרת אלא שהשוההכתוב בה שוגג למזיד. וקלה שבקלות היא שבועת ביטוי שאין זדונה כרת ולא השוה שוגג למזיד, ויש שלשה מיני קרבנות, הא' כשבה או שעירה והשני שתי תורים והשלישי עשירית האיפה והו"א שחטא החמור לקרבן החמור והקל לשתי תורים והקל שבקלות לעשירית האיפה, וקשה דהיאך הו"א כן הא בכל הג' עבירות כתיב ואם דל הוא כו', והרא"ם תירץ בדוחק. ונראה לתרץ בדרך זה דקראי מיירי בעשה אחת מן הג' עבירות אז דינו חלוק בין עשיר לדלות, אבל אם אדם אחד עשה כל הג' עבירות שאז חייב ג' קרבנות הו"א שבזה יביא קרבן חמור וקל וקל שבקלות ואפילו הדל שבדלות שאין חילוק בין עושה אחת מהם שיש שם חילוק בין עשיר לדל ודלי דלות ה"נ בעושה כלם שיש חילוק ואפילו ה מזה אין חיוב על דלות וכ"ש דלי דלות להביא כבש אלא כולם בעשירית האיפה בדלי דלות אפילו על העבירה החמורה, וזה פירוש של מאחת מאלה שאין חילוק בין עושה אחת לעושה מאלה דהיינו כולם:
רש"י
על חטאתו אשר חטא. כָּאן שִׁנָּה הַכָּתוּב, שֶׁהֲרֵי בַּעֲשִׁירוּת וּבְדַלּוּת נֶאֱמַר מֵחַטָּאתוֹ, וְכָאן בְּדַלֵּי דַּלּוּת נֶאֱמַר עַל חַטָּאתוֹ, דִּקְדְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ מִכָּאן, שֶׁאִם חָטָא כְּשֶׁהוּא עָשִׁיר וְהִפְרִישׁ מָעוֹת לְכִשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְהֶעֱנִי, יָבִיא מִמִּקְצָתָן שְׁתֵּי תּוֹרִים, הִפְרִישׁ מָעוֹת לִשְׁתֵּי תּוֹרִים וְהֶעֱנִי, יָבִיא מִמִּקְצָתָן עֲשִׂירִית הָאֵפָה, הִפְרִישׁ מָעוֹת לַעֲשִׂירִית הָאֵפָה וְהֶעֱשִׁיר, יוֹסִיף עֲלֵיהֶן וְיָבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר, לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן עַל חַטָּאתוֹ: