ויקרא ו:ב מפרשים: אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), בעלי ברית אברם, פענח רזא וזרע קודש

זאת תורת העולה היא העולה. יובן בס"ד דרך רמז כי הנה יש בני אדם שאין כח בתורה ומצות שעושים לעלות למעלה להתקבל ברצון לפניו ית' יען שאין תורתם ומצותם שלימה בקדושתה כראוי הן מצד המחשבה הן מצד דבר אחר ולכן יהיו חלושים מאוד כי יש לקטרג עליהם ולכן אין בכחם לעלות לבדם וצריך להם סייוע ואמנם יש בני אדם שהם אנשי אמת יראים ושלמים אשר תורתם ומצותם שלימה ונקייה ואין בה שום דופי הנה אז תורתם ומצותם תכף בוקעת ועולה למעלה למעלה ותעלה לרצון לפני ה' ולא יארע לה שום עיכוב ואונס מן המקטרגים ולכן אמרו שיותר טוב לאדם לעשות מצותו עם הצבור ביחד וכן ללמוד תורה עם רבים ביחד יען שלא יבצר מן הרבים להיות בהם אחד מהשלמים ההם שאמרנו ואם יתחברו עמו תורה ומצות של אחרים אזי תורתו ומצותו אשר בוקעת ועולה מושכת עמה כל אותם הנלוים עמה והוא כדמיון הספינה של אש אשר הולכת בתוך הים במרוצה רבה שאם יקשרו עמה ג"כ ספינה פשוטה מושכת אותה עמה ג"כ במרוצה גדולה וכן הוא במרכבה של אש ההולכת ביבשה וכן הדבר הזה ולכן מתפללים תמיד על כל מצוה בתחלה ותעלה לפניך מצוה זו עם שאר מצות בניך היודעים והמכוונים כהוגן ונמצא לפ"ז שיש ב' מיני עליות בתורה ומצות האחת היא השלימה שיכולה לעלות לבדה בלתי סיוע ולווי שתתלווה עם של אחרים והב' היא החלושה אשר אינה יכולה לעלות כי אם עד שתתלווה עם אחרת שתהיה מושכת אותה וזה לפעמים יהיה באדם אחד עצמו והוא שאם למד איזה לימוד או התפלל והיה זה בלתי כוונה ומחשבה קדושה דאז לא יוכלו לעלות וישארו באויר למעל' ואם אותו אדם אח"ך ילמוד איזה לימוד כראוי או יתפלל כראוי אזי אותו האחרון מושך את הראשונים ומעלה אותם עמו כי כל האותיות של התורה והתפלה הם אורות גדולים וביציאתם מפי האדם הם יתהוו בפועל כנודע וא"כ אל יאמר האדם למה לי לדקדק כ"כ בקדושת התורה והמצות בענין המחשבה וכיוצא שתהיה שלימה מכל צד יען כי סוף כל סוף היא עולה עם שאר מצות השלמים דזה אינו דודאי יש הפרש גדול בין העולה מאליה לבין העולה עם אחרים המושכים אותה לכן צריך האדם להשתדל לעשות לימוד התורה וקיום המצות בשלימות שלא יצטרכו לעזר זולתם וז"ש זאת תורת העולה למעלה שצריכה להיות היא העולה היא דייקא כלומר מצד עצמה ולא צריכה לעזר אחדים שיהיו מושכים אותה ועולה וזה הוא עילוי המעולה והנבחר:

זאת תורת העולה היא העולה וגו׳. כפי הפשט קשה מלת היא העולה. ונראה לפרש שהכונה בזאת המצוה ענין שני תמידין עולת הבקר ועולת הערב. ולא בא הכתוב לומר לנו כי אם חידוש שיש בעולת הערב. והוא הענין שהיא נשרפת כל הלילה עד הבוקר. וענין תרומת הדשן שתרם הכהן בכל יום מן המאוכלות הפנימיות. ומסתמא מעולת הערב היא זו המצוה כי עולת הבקר כבר נשרפה והקריב עליה כל הקרבנות כולם. וזהו פירוש הפסוק זאת תורת העולה הלשון כולל כל עולה אפילו עולת הבוקר. לכן פירש ואמר אינו מדבר כי אם בעולת הערב הוא העולה על מוקדה וגו׳. ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד וגו׳. והרים את הדשן. ומכאן נבין שעולת הערב חביבה הרבה מעולת הבוקר כי היתה משוכה כל היום וכל הלילה. ועוד שלוקח ממנה תרומת הדשן. והוא על דרך המשל שדרשו (ויק״ר פ׳ ז׳) במלך שלן בבורגין וכו׳. עיין שם. (הרס״ו זללה״ה):

ובעזר אשר מכבודו האציל וחצב, נתחיל סדר צו:

צו את אהרן. אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז מִיָּד וּלְדוֹרוֹת; אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס (ספרא):