ויקרא ח:ח מפרשים: רש"י, רבנו בחיי, העמק דבר ושד"ל

את האורים. כְּתָב שֶׁל שֵׁם הַמְפֹרָשׁ:

ויתן אל החשן את האורים ואת התומים. כתב של שם המפורש היה, וכבר נתבאר זה בסדר ואתה תצוה, ומדרגה היתה ממדרגות רוח הקדש למטה ממדרגת הנבואה ולמעלה מבת קול. ודע כי ההפרש שיש בין נבואה לרוח הקודש הוא שהנביא בעת שתבא בו הנבואה כל הרגשותיו וכחותיו בטלות, והוא משולל מכל דרכי העולם הזה ומופשט מן החומר ומתבודד עם השכל לבדו והנה זה בהקיץ, וזו היא מעלת שמונה נביאים. ורוח הקודש היא שלא תתבטל אחד מהרגשותיו והוא מדבר כדרך כל אדם, אבל יעורר אותו רוח עליוני ויופיע הדברים על לשונו וידבר עתידות בסיוע אלהי, וזו היא מעלת הכתובים, אבל מעלת התורה שצוה לנו משה למעלה מכל זה, כי נבואתו של משה למעלה מכל הנביאים כולן, ומטעם זה תמצא לרז"ל שיזכירו בכל מקום תורה נביאים וכתובים, בסדר המעלות ומדרגות הנבואה, ובפירוש אמרו מניחין תורה על גבי נביאים אבל לא כתובים על גבי נביאים. כל זה הוצרכו החכמים ז"ל להעיר על מדרגות הנבואה כדי שיתבונן האדם, והחי יתן אל לבו מאין תוצאות הנבואה, ואיך המעלות זו למעלה מזו ומה בין נבואת משה לשאר הנביאים כולן.

וישם עליו את החשן. לפי לשון הצווי והלבשת וגו׳ ואת האפוד ואת החושן ואפדת לו בחשב האפוד ושמת וגו׳ ובמעשה כתיב תחלה ויחגור אותו בחשב האפוד ואח״כ וישם עליו את החשן. והנראה דודאי הלביש את החשן תחלה לחגירת האפוד אבל לא חיבר עדיין אלא מלמעלה ועדיין היה תלוי למטה. עד שהאפיד בחשב האפוד. אז וישם עליו. דמשמעו כ״פ תיקן על מתכונתו כמו שביארנו בס׳ שמות מ׳ כ״א וישם את הבדים על הארון. וכן הפי׳ כאן שאח״כ חיבר את החשן מלמטה ג״כ ואח״כ ויתן בו את האורים וגו׳: