וְזֹ֛את תִּהְיֶ֥ה טֻמְאָת֖וֹ בְּזוֹב֑וֹ רָ֣ר בְּשָׂר֞וֹ אֶת־זוֹב֗וֹ אֽוֹ־הֶחְתִּ֤ים בְּשָׂרוֹ֙ מִזּוֹב֔וֹ טֻמְאָת֖וֹ הִֽוא׃
רש"י
רר. לְשׁוֹן רִיר — שֶׁזָּב בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ כְּמוֹ רִיר, שֶׁיּוֹצֵא צָלוּל:
אדרת אליהו
זאת. להוציא דמעת העין ודם מגפתו וחלב האשה שאין מטמאי' טומאה חמורה וזאת לרבות מימי רגליו:
ברטנורא
או החתים וכו' ומדרשו מנה הכתוב ב' ראיות וקרא טמא וכו' עד שתים לטומאה והשלישית לקרבן פי' שתים לטומאה לטמא משכב ומושב שאף בראיה אחת טמא טומא' קלה בעלמא: