ויקרא טו:ד מפרשים: רש"י, אדרת אליהו, קיצור בעל הטורים ורשב"ם

כל המשכב. הָרָאוּי לְמִשְׁכָּב; יָכוֹל אֲפִלּוּ מְיֻחָד לִמְלָאכָה אַחֶרֶת, תַּ"ל אֲשֶׁר יִשְׁכַּב — אֲשֶׁר שָׁכַב לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֲשֶׁר יִשְׁכַּב — הַמְיֻחָד תָּמִיד לְכָךְ, יָצָא זֶה שֶׁאוֹמְרִין לוֹ "עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ":

כל לרבות (הוא בת"כ לקמן פרק ז' הל' א') אפי' אבן מסמא. משכב ולא אוכלין ומשקין (ת"כ פ"ד ה' ג') וכלים שמתחתיו לעשותן מדף:

ישכב עליו בגימטריא זה מיוחד לשכיבה: