ויקרא טו:כח מפרשים: אדרת אליהו, אור החיים, רבנו בחיי ותורה תמימה

ואם טהר'. לכשתפסוק. מזובה. ולא מנגעה ולידה. לה. לעצמה:

וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת גְּזֵרַת הַכָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם הִיא, אִם הַסְּפִירָה הָיָה לוֹ לוֹמַר ״תִּסְפּוֹר לָהּ״, וְאִם ״אַחַר תִּטְהָר״ לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְאַחַר״. וְנִרְאֶה עַל פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ״ – כְּשֶׁתִּפְסוֹק מִזּוֹבָהּ, עַד כָּאן. לְפִי זֶה תִּהְיֶה גְּזֵרַת הַכָּתוּב תֵּיבַת מִזּוֹבָהּ, וְהָכֵי קָאָמַר וְאִם טָהֲרָה – תֵּדַע מֵאֵיזֶה זְמַן תִּקָּרֵא טְהוֹרָה מִזּוֹבָהּ, מֵעֵת נִפְסְקָה זוֹבָהּ נִקְרֵאת טְהוֹרָה לִסְפּוֹר שִׁבְעָה יָמִים, וְהוּא שֶׁאָמְרוּ כְּשֶׁתִּפְסוֹק מִזּוֹבָהּ, וְהָבֵן. וְתִמְצָא שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בְּפֶרֶק קַמָּא דִּמְגִלָּה (מגילה ח.) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כְּשֶׁתִּפְסוֹק מִזּוֹבָהּ לְאַלְתַּר תִּסְפּוֹר, שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לִטְבּוֹל קוֹדֶם. וְהוּא מְכֻוָּן לְמַה שֶׁכָּתַבְתִּי.

ואם טהרה מזובה. כלומר כאשר יטהר הזב מזובו, וספרה לה שבעת ימים, כאשר יספור הזב שכתוב בו וספר לו שבעת ימים לטהרתו, ואחר תטהר, כטהרת הזב. והיה נראה מזה שתצטרך טבילה במים חיים כמשפט הזב, שכתוב בו ורחץ בשרו במים חיים וטהר.