ויקרא טז:ח מפרשים: רקנאטי, רש"י, אדרת אליהו ואבי עזר

ספר הזוהר [פקודי רל"ז ב'] וכך הוו ישראל עבדי דהוו ידעי רזא דא כד שראן לאתקדשא בקדושא עילאה ביומא דכפורי. <תרגום - וכך היו ישראל עושים שהיו יודעים סוד הזה כשהתחילו להתקדש בקדושה עליונה ביום הכפורים>. הוו מסתכלי מיד למיהב חולקא להאי אתר ולמיהב ליה חולקא בינייהו בגין דלא ישתכח מקטרגא עלייהו. <היו משגיחים מיד לתת חלקו למקום ההוא ולתת לו חלק ביניהם כדי שלא ימצא מקטרג עליהם>. ולא ייתי לאדכרא חוביהון דישראל. <ולא יבוא להזכיר עוונותיהם של ישראל>. דכמה חבילין וכמה משיריין אינון דאזמנון לנטלא מלה מיניה כד אתי לקטרגא. <שכמה אגודות וכמה מחנות הם המוכנים לקחת הדבר ממנו כשיבוא לקטרג>. זכאה חולקיה דמאן דיכיל לאשתזבא דלא ידכרון חובוי לעילא ולא ישגחון עלוהי לביש. <אשרי חלקו של מי שיכול להשמר שלא יזכרו עוונותיו למעלה ולא ישגיחו עליו להרע>. ולזה רמז הפסוק מדיינים ישבית הגורל ובין עצומים יפריד (משלי חי חי') וכתיב י"י הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה (תהלים קכ ב) ובפסוק מה יתן לך ומה יוסיף לך (שם) נרמז מאמר רבותינו ז"ל ומאי מרווח יצר הרע וכו':

ונתן אהרן על שני השעירם גרלות. מַעֲמִיד אֶחָד לְיָמִין וְאֶחָד לִשְׂמֹאל, וְנוֹתֵן שְׁתֵּי יָדָיו בַּקַּלְפִּי, וְנוֹטֵל גּוֹרָל בְּיָמִין וַחֲבֵרוֹ בִּשְׂמֹאל וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶם, אֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ "לַשֵּׁם" הוּא לַשֵּׁם, וְאֶת שֶׁכָּתוּב בּוֹ "לַעֲזָאזֵל" מִשְׁתַּלֵּחַ לַעֲזָאזֵל (יומא ל"ט):

ונתן אהרן על שני השעירים גרלות. של כל דבר (יומא ל"ז ע"א) לפי שמצינו בציץ שהשם כתוב עליו והוא של זהב יכול אף זה כן ת"ל וכו':