ויקרא טז:י מפרשים: רש"י, אדרת אליהו, אבי עזר ואור החיים

יעמד חי. כְּמוֹ יֻעֲמַד חַי — עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וְתַרְגּוּמוֹ יִתָּקַם כַּד חַי; מַה תַּ"ל? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְשַׁלֵּחַ אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל וְאֵינִי יוֹדֵעַ שִׁלּוּחוֹ אִם לְמִיתָה אִם לְחַיִּים, לְכָךְ נֶאֱמַר יָעֳמַד חַי, עֲמִידָתוֹ חַי עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּחַ, מִכָּאן שֶׁשִּׁלּוּחוֹ לְמִיתָה (ספרא):

והשעיר אשר עלה עליו הגורל. שיכול שיהא נותנו על גבו ת"ל עלה עליו:

לכפר עליו. לא סלקא דעתך לפרש באופן אחר תיבת עליו כי הפסוק מיירי בשעיר לכן מפרש הרב שהכפור יהיה על השעיר הזה כטעם ונשא השעיר. התיבה לכפר מקור מבנין הכבד עם בכל"ם: