וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
ישמח משה
במסכתא יומא (דף ל"ט ע"ב) אמר ר' ינאי עליית גורל מתוך הקלפי מעכבת, הנחה אינו מעכבת, ור' יוחנן אמר אף עלייה אינו מעכבת. יבואר על דרך הרמז, דר' ינאי רומז למדת הדין ינאי מלכא מלך במשפט יעמוד ארץ (משלי כט ד), וגימטריא ע"א דהיינו סנהדרי מעלה, וכבר הוא ממוזג כנודע מהזוהר (ח"ג רצ"א ע"ב) דמשפט מבסם לצדק, עליית גורל וכו', ר"ל כי גם מדת הדין לא יאמר שירצה הש"י ח"ו לנקום נקם מעמו ולעכבם בגלות עד תשלום כל שטר חוב, כי אם עונות תשמור מי יעמוד, רק יאמר ודאי השי"ת ימחול מה שחטאו לו שלא יתעכבו בגלות עבורו, רק עבור עצמם הם מתעכבים מה שהשליכו בידיהם מעצמות קדושתם לתוך עמקי הקליפות, ראוי שהם בעצמם יעלו אותם, וזה הוא עיכוב של הגאולה. וידוע (פרקי דר"א פכ"ד) מ"ש (דברים לב ח-ט) בהנחל עליון וגו', (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו, כי ישראל עלו לגורל, והיינו עליית גורל, היינו שיעלה נשמות ישראל שהם גורל י"י מתוך הקלפי, היינו הקליפה הוא החיצונים כנודע, זה מעכב הגאולה. הנחה, ר"ל אבל הנחה לשטרי חובותיהם (כעין דכתיב (אסתר ב יח) והנחה למדינות עשה), אינו מעכבת שהשי"ת מוחל וסולח, ור' יוחנן אמר אף עליה אינו מעכבת, רומז למדת הרחמים כעין יחנך בני (בראשית מג כט), והבן.
אדרת אליהו
וכל אדם וכו' וכפר כו' זו הקטרת שכלן נתכפרין בה. (אינו בת"כ רק ביומא מ"ד ע"א) בעת מתן דמים מניין ת"ל בבאו לכפר א"ל אלא בביאה ביציאה מניין ת"ל עד צאתו: