ויקרא טז:כד מפרשים: רש"י, אדרת אליהו, ספורנו ומזרחי

ורחץ את בשרו וגו'. לְמַעְלָה לָמַדְנוּ מִ"וְרָחַץ אֶת בְּשָֹרוֹ וּלְבֵשָׁם" שֶׁכְּשֶׁהוּא מְשַׁנֶּה מִבִּגְדֵי זָהָב לְבִגְדֵי לָבָן טָעוּן טְבִילָה, — שֶׁבְּאוֹתָהּ טְבִילָה פָשַׁט בִּגְדֵי זָהָב שֶׁעָבַד בָּהֶן עֲבוֹדַת תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר וְלוֹבֵשׁ בִּגְדֵי לָבָן לַעֲבוֹדַת הַיּוֹם, — וְכָאן לָמַדְנוּ שֶׁכְּשֶׁהוּא מְשַׁנֶּה מִבִּגְדֵי לָבָן לְבִגְדֵי זָהָב טָעוּן טְבִילָה (שם ל"ב):

ורחץ את בשרו במים. אם אינו ענין לטבילה שהרי כבר נא' בגדי קדש הם ורחץ במים ת"ע לקידוש ידים ורגלים. ומניין לב' קידושים על כל טבילה ת"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש ר"א בר"ש או' מה ת"ל אשר לבש להקיש פשיטה ללביש' מה לבישה בקדוש ידים ורגלים אף כו' מכאן אמרו חמש טבילות ועשרה קדושין כו'. במקום קדוש. עיין רש"י ז"ל. עלתו ואת עלת העם. עולתו קודם לעולת העם. וכפר בעדו ובעד העם. כפרתו קודם לכפרת העם:

ורחץ את בשרו. אחר שסמך על השעיר המשתלח: