וַ֠יַּקְרִבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֣ן אֶת־הַדָּם֮ אֵלָיו֒ וַיִּטְבֹּ֤ל אֶצְבָּעוֹ֙ בַּדָּ֔ם וַיִּתֵּ֖ן עַל־קַרְנ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֣ם יָצַ֔ק אֶל־יְס֖וֹד הַמִּזְבֵּֽחַ׃
מגלה עמוקות
על ענין התורה (שם) חכמות בנתה ביתה שהתורה כלולה מכל ז' חכמות הפוך בה דכלא בה חצבה עמודיה שבעה דהיינו כל חכמה מז' חכמות כלולה מז' הרי ז"פ ז' (תהלים יג) אמרות ה' אמרות טהורות מזוקק שבעתים הם מ"ט פנים טהור וכן מ"ט פנים טמא ז"ש ט"בחה טבחה מ"סכה יינה א"ף ערכה שלחנה ר"ת טמ"א גם מ"ט פנים טמא הם בתורה. טבחה טבחה הוא נגד פ' של תורה מסכה יינה הם סודות התורה ממוזג שיכולין לשתות ולהבין העניינים כההוא גלילאה דדריש בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי שהן הן ג' דרגין של תורה פשט רמז דרש שהן הן ג' עולמות 'ב'י'ע נפש רוח נשמה כנגד ג' דרגין אלו אמר ג' לשונות נגד עולם העשייה תמן (שיר ה) פשטתי את כתנתי (בראשית ג) כתנות עור בע' על ע' פנים בתורה אמר טבחה טבחה נגד יצירה אמ' מסכה יינה נגד בריאה אף ערכה שלחנה דמתמן נשמתין בת מלך עלה אתמר (איוב כח) לא ידע אנוש ערכה (שם) לא יערכנה זהב ואח"כ נגד סודות התורה אמר שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת שהוא למעלה מעולם הכסא שהוא אצילות ז"ש אח"כ על כסא שהוא למעלה מעולם הכסא. אם על ענין אוהל מועד חכמות בנתה ביתה אף שנבנה המשכן ע"י בצלאל שמילא אותו חכמה וכן (שמות לא) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה מ"מ לא יכולין כל חכמי לב להקימו עד שבא משה שהוא עמוד השביעי לזונות מן אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה וכן הוא השביעי למטה שהיה מתחלה ששה צדיקים והוא הז' עליה אתמר אמרות ה' אמרות טהורות מזוקק שבעתים כי לא נתנה תורה רק לעמוד השביעי וכן כשנברא אדם היה לו להקב"ה דירה בתחתונים עד שבאו ז' דורות והעלו לז' רקיעים אח"כ באו ז' דורות וירדו למטה עד שמשה הוריד לארץ (תהלים לז) וענוים ירשו ארץ:
רבנו בחיי
ואת הדם יצק אל יסוד המזבח. לכפר על נפש האדם שקיומה בדם, כי כן כתיב (ויקרא יז) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, וכתיב (שם) כי הדם הוא בנפש יכפר, ועל כן היה מקטיר שלשה דברים הללו, החלב והכליות ויותרת הכבד, לפי ששלשתן מסכימים בחטא ומטים העם מדרך טובה לדרך רעה, וזהו שאמר ואת החלב ואת הכליות ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה, החלב הוא השומן המביא את האדם לידי גסות הרוח, והוא הסבה שטבע של אדם גס ומתגאה, כאמרו (דברים לב) וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטוש וגו', וכתיב (איוב טו) כי כסה פניו בחלבו. הכליות הן מקור העצה, הוא שאמרו כליות יועצות, (תהלים סו) צרפה כליותי ולבי, (שם טז) אף לילות יסרוני כליותי. הכבד משם הנפש המתאוה המתפשטת באדם והיא המולידה החמה והכעס והמבקשת השררה ותענוגי הגוף, וכל זה היה מקטיר לצפון כי משם תפתח הרעה, והכל בא לכפר על חטא האדם היוצא משומן הלב ומחשבת הלב ומתאות הכבד.