ויקרא יב:ה מפרשים: ספורנו, אור החיים, הטור הארוך והעמק דבר

שבועים. כי המותרות ירבו בלידת הנקבה:

וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר תֵלֵד וְלֹא סָמַךְ לְמַה שֶׁזָּכַר ״וְיָלְדָה״, אָמְרוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵין לִי אֶלָּא נְקֵבָה, מִנַּיִן לְרַבּוֹת טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד״, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בַּלֵּידָה, עַד כָּאן. וְאֵין אֲנִי חוֹלֵק עַל דִּבְרֵיהֶם חָס וְשָׁלוֹם אֶלָּא כְּמוֹסִיף, כִּי מֵאָמְרוֹ ״וְאִם נְקֵבָה״ וְלֹא אָמַר ״וְכִי תֵלֵד נְקֵבָה״ אוֹ ״וְלִנְקֵבָה״ וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר אֲפִלּוּ אֵינָהּ וַדַּאי נְקֵבָה אֶלָּא ״וְאִם נְקֵבָה״ פֵּרוּשׁ, סָפֵק, וְאִם כֵּן נִתְרַבּוּ טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס כִּי סָפֵק הוּא, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״תֵלֵד״.

וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה. שינה בנקבה לכתוב על דמי טהרה ובזכר כתיב בדמי טהרה לפי שבזכר לעולם יושבת ל"ג בדמי טוהרה אבל בנקבה לפעמים שאינה יושבת כל ס"ו בדמי טהרה כגון שהפילה בתוכם: