וּבִמְלֹ֣את ׀ יְמֵ֣י טָהֳרָ֗הּ לְבֵן֮ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן־יוֹנָ֥ה אוֹ־תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
דגל מחנה אפרים
או יאמר כי העולמות לגבי קב"ה כנוקבא לגבי דכורא לקבל חיותם מן הקב"ה והקב"ה הוא בחי' דכר לכל העולמות שמשפיע להם חיות וחסד הנקרא דכר לכן כשאדם מתאווה לדבק בקב"ה בזה הוא מעלה בחי' מ"נ ונתעורר מלעילא בחי' מ"ד ונולד שפע וחיות לו ולכל העולמות לאפוקי כשמתאווה לתענוגי חמדת עו"הז שהם עצמם בחי' נוקבא כי כולם צריכי' לקבל חיות מאתו ית"ש וידוע אין אדם עובר עבירה אא"כ וכו' ומסתלק ממנו הנשמה חלילה וחס אבל כשהנשמה אצל האדם אזי מתאוה לשורשה לקב"ה: וזהו שמרמז אשה כי תזריע היינו נשמה שהיא בחי' אשה ונוק' לגבי קב"ה: כי תזריע היינו כשמתאווה לקב"ה ובזה היא מזרעת בחי' מ"נ בהתעוררת מלתתא לעילא אזי וילדה זכר כנ"ל שמתעורר חסד וחיים ושפע מלעילא לתתא בחי' מ"ד כנ"ל והבן:
רקנאטי
ובמלאות ימי טהרה לבן או לבת וגו'. אין חטאת באה רק על חטא. ואף כי רז"ל נתעוררו על זה על דרך האגדה בשעה שכורעת לילד וכו' לפי האמת נראה לי סוד הענין על חטא נחש הקדמוני כטעם חטאת חובה ובמקומו יתבאר בגזירת האל:
מגלה עמוקות
פתח אד"ם על גלגול א'דם ד'וד מ'שיח כי יהיה בעור בשרו שאת (ישעיה נג) אכן חליינו הוא נשא. גם דוד במעשה של בת שבע נצטרע ו' חדשים לכן אמר (תהלים כב) ואנכי תולעת ולא איש שהתולעת ברי' שאין לה עצם אינה חיה רק ששה חדשים לבד וכל חיי תולעת אנכי ולא איש שהי' חשוב כמת והי' מצורע. ז"ש זאת תהיה לע"ל המצורע הידוע שהוא משיח ביום טהרתו שני ציפרין הם סוד שני משיחין חיות ממש כי תוצא הארץ נפש חי' זה רוח של משיח שבא מאד"הר. אד"ם כ"י יהי"ה בעו"ר ס"ת רימ"ה מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רימה כי צרעת בא עבור גאוה שאת לכן רמז של א' יתגאה שהרי אחריתו רימה לכן בס"ת רימה שיסתכל בסוף אדם למות. נגע צרעת הוא סמאל לילית איהי נגע (שם צא) לא תאונה אליך רעה דא נוקבא ונגע לא יקרב דכורא עלייהו אתמר גבי עשו (בראשית לב) ויקח מן הבא בידו חד אמר נץ הדורס כל העופות והוא טמא ועלייהו אמר דוד (תהלים כג) תערוך לפני שלחן נ"גד צ"וררי הן הן (במדבר כה) צוררים לכם בנכליהם עיין לקמן פרשת בחוקותי: