וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ לֹ֣א יְבִיאֶ֔נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת אֹת֖וֹ לַיהוָ֑ה וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מֵעַמָּֽיו׃
תיבת גמא
בשחוטי חוץ חייב כרת עיין ט"ז י"ד שכ"ג אות ב' הקשה דלמא יתחרט ויפקע ההקדש ובתוספת גיטין ל"ג א' ד"ה אפקינהו ובש"ך שם ועיין פרשת מטות ואי"ה שם יבואר עוד.
שפתי חכמים
זרעו נכרת. [נח"י] הא דלא פי' זה לעיל, נראה משום דלעיל כתיב מעמו שהוא ל' יחיד, אבל מעמיו הוא לשון רבים משמע קצת הרבה מיני כריתות: [ג"א] זו ההפרש שיש בין כרת למיתה, מיתה עליו לבד, לאפוקי כרת הוא וזרעו נכרתין, כי המיתה לא הגיע לזרעו, כי כן דרך דור הולך ודור אחר בא, אבל כרת משורש החיים נכרת ונלקה עמו הפרי שבו, שאם יותר שורש האילן גם הפרי נלקה עמו: