וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ׃
בן איש חי
וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרצונכם תזבחהו נ"ל בס"ד דיש ג' מצות דהאדם יהרג ואל יעבור והם ע"ז וג"ע וש"ד ושלשתם בעשרת הדברות והוא כי ע"ז היא דיבור ב' של לא יהיה לך וש"ד הוא דבור לא תרצח והוא נחשב דבור ז' יען כי בכל לוח נכתבו חמשה אך לוח הא' שנכתב בו דבור שמירת שבת נכתב בלוחות ראשונות זכור את יום השבת ובלוחות שניות שמור את יום השבת ואמרו בגמרא דשבועות דף ך' זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע ובאמת הם שתי עניינים דזכירה היא ענין מצוה לחוד ושמירה היא ענין מצוה לחוד על כן אע"פ שהקב"ה אמר שתיהם בדבור אחד עכ"ז אי אזלינן בתר מנין המצות דבראשנות נכתב זכור ובשניות נכתב שמור נמצא מצות שבת נחשבת כשתי מצות א' מצות זכור וא' מצות שמור וא"כ אם תמנה המצות של עשרת הדברות לחשוב מצות שבת בשתים תהיה מצות לא תרצח מצוה ז' ומצות לא תנאף מצוה ח' ונמצא שלשה מצות אלו שהם ע"ז וג"ע וש"ד הם סימנם זב"ח ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב אספו לי חסידי כורתי ברתי עלי זבח שהם מוסרים עצמם להריגה על ג' מצות אלו שהם זב"ח שהם מוסרים עצמן לזבח על שלשה שהם זב"ח ובזה יובן וכי תזבחו זבח שלמים רמז לשלשה הנז' שהם סימנם זבח שתזבחו עצמכם בעבורם שבזה תהיו שלמים צריך לרצונכם תזבחוהו דהיינו ברעותא דליבא שתהיו מתאוים לכך כמ"ש על רבי עקיבא שהיה מתאוה תמיד אמתי יבא לידי פסוק זה של מסירת נפש ואקיימנו שעשה הדבר ברצון לב:
רש"י
וכי תזבחו וגו'. לֹא נֶאֶמְרָה פָרָשָׁה זוֹ אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁלֹּא תְהֵא זְבִיחָתָן אֶלָּא עַל מְנָת לֵאָכֵל בְּתוֹךְ הַזְּמַן הַזֶּה, שֶׁאִם לִקְבֹּעַ לָהֶם זְמַן אֲכִילָה, הֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ז') וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ וְגוֹ' (ספרא):
אבן עזרא
וכי תזבחו זבח שלמים. דבק עם הכתוב למעלה בעבור שלא יזבחו לשדים לא אלוה כי אם לשם לבדו. וטעם לשון רבים תזבחו כי על הרוב דבר הכתוב שיתחברו אנשים על זבח אחד: