וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃
זרע קודש
ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך דהנה אמרו ז"ל דיו לעבד שהוא כרבו וכן יש צדיקים הגדולים שמה שסובלין גלות אינו כלל בשביל עצמו כיון שהוא מנוקה מכל עון הי' ראוי להיות בשלוה שאין יסורין בלא עון רק מחמת זה דדי לעבד שיהי' כרבו יש לו ג"כ יסורין רק אל תאמין בעצמך לאמר שיסורים שלך הם רק מחמת זו דדי לעבד כי צריך אדם לדעת ולדמות שאם הי' הוא בתכלית השלימות הי' מכריע כל העולם לכף זכות וז"ש אין חולה מכם עלי שהשכינה אומרת שאין בהם איש כזה שלא יהי' היסורין שלו מפאת עצמו רק עלי כנ"ל מטעם דיו לעבד שיהי' כרבו וז"ש ובקצרכם את קציר ארצכם לשון קצירי ומריעי יסורין לא תכלה פאת שדך בקצריך שלא תנוח מלשוב בתשובה רק מיד לומר שאינך צריך לזה כי אתה מבחי' המעולה הנ"ל רק לא תכלה ולא תניח מלתקן תמיד פאת שדך הוא שורש נשמתך הטהורה שדה עליונה.
פענח רזא
לא תכלה פאת שדך, אמרו במס' פאה אפי' קרקע כ"ש, וקשה איך ד"ז אפשר, הלא כל שהוא נאמר אפי' בכדי קנה אחד, וי"ל כגון שבע שבלין עולין בקנה א', שמעתי: