ויקרא יט:כ מפרשים: אילת השחר (מלבי"ם), בן איש חי, פענח רזא ורש"י

ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור בין חוקרי הלשון הקדמונים, עד נכון היום, כמפורש ומבואר בפי הרש"פ וכל דורשי הלשון, שכלל הלשון נבנה משורשים של שתי אותיות, וגם מן אות אחד.

ואותיות האמנ"תיו הנמצאים בין אותיות השורש – מלפניו או מלאחריו או באמצע – הם נוספות, ורובם מורכבים משתי תיבות (ויקרא סי' קנב, קדושים סי' מ, קדושים סי' נד):

או יובן בס"ד לא תאכלו על הדם ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל ברב"ל האוכל מאכל הרבה אז וא"ו של וש"ט יתארך ונעשה ושט אותיות שטן ששולט השטן באכילתו ע"ש והנה בין מספר וא"ו למספר נו"ן הוא דם וז"ש לא תאכלו על הדם ר"ל שתגרמו להוסיף דם על ושט ויהיה שטן ועי"כ לא תנחשו חלק התיבה לשתים לא תנח שו כי השטן שהוא דרגא דשו לא תניח לו שליטה על אכילתך ובזה לא תעוננו שתי עינויים עינוי לנפש ועינוי לגוף כי כתב הרמב"ם ז"ל כל חולאים הבאים לגוף הם מחמת רבוי האכילה יותר מדאי:

נחרפת לאיש. מְיֻעֶדֶת וּמְיֻחֶדֶת לְאִישׁ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ לוֹ דִמְיוֹן בַּמִּקְרָא; וּבְשִׁפְחָה כְנַעֲנִית חֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חֹרִין הַמְאֹרֶסֶת לְעֶבֶד עִבְרִי שֶׁמֻּתָּר בְּשִׁפְחָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר: