ויקרא יט:כז מפרשים: מגלה עמוקות, זרע קודש, מדרש לקח טוב וחתם סופר

לא תקיפו פאת ראשיכם. איתא בסודי רזא כל שיש לו בלוריות וכל שמגלח זקנו ולובש בגדי גוים אסור לקרותו לס"ת שנאמר (תהלים נ) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וגו' ועם מנאפים חלקך אעפ"י שאינו נואף. ר' לוי אמר פ' זו י' דברות כלולים בה וצריך ליתן טעם ששמעו ישראל הדברים שתים שהן ארבע לוחות ראשונות ושניות בפירוש וב"פ בדרך רמז בכאן ובפ' קריאת שמע וזה כוונות מ"ד שהדברות היו כתובים ארבעים רמז על ד' מקומות אלו במדרש מפרש מה שנאמרו דברות בלשון רבים הוא לשבח ולגנאי עיין שם והנה הוצרך הקב"ה לתקן ולשנות ענין י' דברות מתחלה בדברות ראשונות (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים (שם) ותגיד לבני ישראל אלו האנשים כמ"ם (דברים ד) וזאת התורה אשר שם משה מתחלה לנשים שנקראים זאת והם שמעו הדברות קודם ששמעו אותן ישראל מטעם אי' במדרש לפי שבהר סיני פסק חטא חוה וחוה חטאה מתחלה באכילת עץ הדעת והביאה מיתה לעולם אח"כ (משלי טו) מרפא לשון עץ חיים בשעת מ"ת הוצרך הקב"ה לבא מתחלה לתקן חטא חוה והנה בעגל חטאו האנשים ולא הנשים לכן בכאן כשחזר ופירש הדברות אמר דברו אל כל בני ישראל דיבור קשה כנגד האנשים תחלה ואמרת אליהם אמירה רכה לנשים אח"כ לפי שמתחלה אמרו שאמרו האומות לכבוד עצמו הוא דורש לכן בכאן פתח איש אמו ואביו תיראו לפי שאמר שם (שמות כ) זכור את יום השבת לקדשו אמר בכאן את שבתותי תשמרו שם אמר לא תנאף לזכר בכאן אמר הנואף והנואפת שם אמר לא תרצח ליחיד אבל שניהם שהמיתו איש אחד הא' שהם פטורין שזה היה טעותן (סנהדרין פד) בהריגת חור הרגו אותו רבים וחשבו שההלכה כרבנן דר' יהודה בן בתירה לכן אמר בכאן לא תעמוד על דם רעיך להודיע הדין שאף י' שהרגו לאיש אחר מאחר שהי' לכל אחד ידיעה שהרגו אותו ז"ש לא תעמוד על דם רעיך מי שהוא עומד שם ומקרב מיתתו. שם אמר לא תשא את שם ה' אלהיך ובכאן בא להוסיף לא תשבעו וחללת שבשביל יחיד שמחלל בשבועה חייבים רבים. אמר איש אמו ואביו תיראו אצל יראה הקדים אם לאב בסוד עבדו את ה' מאן אתר מיראה (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה' לפי שהשכינה נקראת יראה לכן מקדים אם קודם לאב אבל גבי כיבוד שהוא סוד אהבה הקדים אב לאם שכן אב הוא אהבה הוא בסוד החסד גם רמז במלת תיראו שהוא לשון רבים ואמר שכתובים ג"כ בלשון רבים ובדברות אמר זכור את יום השבת שהוא לשון יחיד הוא בסוד (בקדושין) עבד עברי עובד את הבן ואין צריך לעבוד את הבת אבל עבד כנעני שהוא בסוד העשייה דתמן מטרנות' מקננא צריך לעבוד בן ובת וכן בכל מקום כשמזכירין השכינה צריך ג"כ להודיע שרשות בעלה עליה והיא סוד תפלת ערבית רשות. לכן בכאן שהוא מזכיר האם תחלה שהיא השכינה אמר תיראו חוזר ומפרש את שבתותי מדת יום ומדת לילה תשמרו שמור לנוקבא:

לא תקיפו פאת ראשיכם הנה כ' בס' ענין גלות מצרים הי' שפרעה הי' יונק מאחורי העורף ולא הי' מניח שתתפשט השפע מבחי' מוח עליון ללב הענין כי ית"ש חלק מחכמתו ליריאיו עמו ישראל שנשמותיהם חלק אלקי ממעל נמשכו מחכמה עליונה ומקום משכן נשמה באדם הוא במוח שבראשו ומשם מתפשטות ללב ולכל האברים והצדיקים לבם ברשותם ואין הלב חושב רק כפי חפצה של הנשמה שבמוחם לחשוב בה' ית"ש ובתורתו ובמצותיו ובמעש"ט ולתקן כל מדותיו לה' ואינו הולך אחר תאוות הלב כפי הנפש הבהמיות כי נשמתו חלק אלקי שבמוחו מולידה לו רוח דעת ויראת ה' על ידו שמשעבד כל אבריו לו ית"ש ונעשה מרכבה לו ית' ומתגלה בו השראת הקדושה חלק אלקי הנ"ל כי מתפשטות הקדושה לכל הגוף וכל שיעור קומה שלו לאחוז במקור שורש נשמתו כמ"ש כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו כמו חבל הנמשך ויורד מלמעלה למטה שראשו א' אחוז למעלה וקצה החבל יורד למטה לגוף האדם אבל כשח"ו האדם פוגם את מעשיו ואינו הולך אחר מחשבות ועצת הנשמה שבמוחו אז עושה מסך מבדיל בין הנשמה שבמוחו ואינו מתפשטת ללבו שהגם שמבין ומתבונן בגדולתו ית"ש ויודע שטוב הוא העצה לעשות רצוני ית' כנ"ל מ"מ נפש הבהמיות שבו ותאוות לבו גוברים ואין לבו ברשותו והלב חושב בתאוות וחומריות ואינו יכול לדבק בו ית"ש ומפסיק חבל ההמשכה הנ"ל כמ"ש כי עוונותיכם מבדילים בניכם לבין אלקיכם וכמ"ש כי עוונתי עברו ראשי ואינו מרגיש בנפשו כלל השראת חלק אלקי שבו כי אינה אצלו בהתגלות רק בהסתר והעלם למאוד ומסכים מבדילים ומסתירים אותה מלהאיר אורה בכל אברי הגוף והנה זה הענין הי' במצרים שהוא לשון מצר וגבול ומסך מבדיל שלא הניחו אותנו לעבוד אותו ית"ש ושתתפשט השפע מנשמה שבמוחם ללבם ואברים שבהם כנ"ל ועי"ז הי' פרעה יונק השפע מהעורף ע"ד שכ' במ"א שהעורף הוא מקום מיצר שבין המוח ללב שע"י שהפריד אותנו מעבודתו ית' ונעשה פירוד בין מוח ללב לא הי' הולכת השפע דרך חבל הנ"ל יעקב חבל נחלתו כי נעשה פגם באמצע בחי' חבל הנ"ל ע"י מניעת העבדות לו ית' ולכן הי' יונק הוא השפע ועשה ית' לנו ניסים ונפלאות ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה כו' ויצאה נפש אלקות הנשמה שבמוחם ממאסר המסכים המבדילים ונתפשטה בלבם כוחות כל גופם עד שקבלו התורה שפסקו זוהמתם ופתח ית' אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ כי יצמ"צ הוא שורש התחלת עבדותו ית' שבלעדי זאת לא הי' אפשר ע"י המסכים המבדילים הנ"ל ולא הי' הלב נמשך אחר עצת המחשבה שבמוח ועפ"ז נבין מה שקרא שלמה ע"ה את הרשע בספרי' כסיל הגם שיהי' חכם גדול בכל החכמות וגם בחכמת התורה מ"מ כיון שאין החכמה נמשכת ללבו ולאברים נקרא כסיל כיון שאינו חכם בלבו להתנהג בחכמתו והנה ית' עשה צינורות שתלך החכמה מהנשמה שבמוחו ללבו והצינורות הם השערות הראש כי כ' בס' שהשערות הם חלולים והוא לשון שער ופתח ודרך שם הולכות כח הנשמה שבמח ושערות הראש הולכים עד נגד הזקן ושערות הזקן הולכים עד נגד הלב ובזה נמשכת החכמה מהמח עד הלב כנ"ל וז"ש כאן לא תקיפו פאת ראשיכם שלא תגרמו בעוונות שיהי' מסך מבדיל בין המוח ללב שתקיפו ותמנעו מסך מבדיל ח"ו סביב המוח כאמרם ז"ל העבירה מלפפתו כו' שלא יתפשט כח הנשמה דרך הצינורות שהם השערות ללב לא יתגרמו כן רק שתראו לעובדו ית' ושתתפשט כח הנשמה אלקות בכם שתרגישו את החלק אלקי שבכם וז"ש קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם ולהבין מלת אני כיון שמשה אמר זה לישראל כמ"ש דבר אל כל עדת בנ"י קדושים תהיו כו' הי' לומר כי קדוש ה' אלקיכ' רק ע"ד שכ' במ"א שקודש הוא שם דבר של הקדושה בחי' חכמה עליונה וקדוש הוא שם התואר על התגלות הקדושה כמ"ש איש קדוש עובר עלינו כו' וכן מלת אני מורה על התגלות הקדושה לאחרים כמ"ש ראו עתה כי אני אני הוא כי כשאינו מגלה עצמו לאחר אין שייך לומר אני וז"ש קדושים תהיו כתיב קדשים בלא ו' מורה על מדת חכמה כנ"ל מקור הקדושה משם תמשיכו כנ"ל שצריך להמשיך מחכמה שבמוח ללב עד שיבוא להתגלות הקדושה קדוש ואני כנ"ל ותרגישו את חלק אלקי שבכם וכ' במ"א שאלקיך ואלקיכם מורה על החלק אלקי שבכל אדם וז"ש כי קדוש אני ה' אלקיכם שבחי' אלקיכם השראת הקדושה שבכם יבוא להתפשטות לכל כוחות שבכם מדריגות קדוש אני כנ"ל כי לא יהי' מסך מבדיל ותרגישו האלקות שבכם ומ"ש י"פ אני ה' אלקיכם בפ' זו כגד יו"ד מדות שבכל מדה ומדה תתפשט הקדושה שבכל מדה שיתנהגו ישראל ימשיכו שם התגלות הקדושה:

לא תקיפו פאת ראשיכם. י' היא הראש פאת הראש היא פרצוף ארוך קוצו של י' שאין לנו השגה בו ואין לו הקפה כלל לא תגנובו פוגם בה' כן משלם הגנב תשלומי כפל לפי שתשלומי כפל ה' אחרונה ה' כפולה סוד מערת המכפילה לא תכחשו בו' של שם (ירמיה ה) כחשו בי"י ויאמרו לא הוא וכחש בעמיתו עם שאתו בתורה ובמצות והיא ו' של שם שממנו התורה והמצות לא תשקרו בה' של שם ל"א תשבע"ו בשמ"י לשק"ר בי' של שם ס"ת א'ו'י'ר על קוצו של י' שהיא סוד אויר קדמון ז"ש וחללת שם אלקיך אני י"י כי שם של י"י אע"פ שהוא ד' אותיות נחלק לה' פרצופין ז"ס תשלומי ד' וה' מי שנשתרש בחטא גם יש בסוד זה לא תשבעו בשמי לשקר פוגם בשכינה שעיקרה מן אויר עליון החכמה העליונה בסוד אבא יסד ברתא (משלי ג) י"י בחכמה יסד ארץ זה סוד אוירא דא"י מחכים שכינה נקראת חכמה:
איש אמו ואביו תיראו. דא גופא ואת שבתותי תשמורו דא נשמתא אני י"י כי ג' שותפין אב ואם על הגוף הקב"ה נותן נשמה לעם עליה. אל תפנו אל אלילים בהרהורא בישא של זכר עושה פסל ובהרהורא דנקיבה עושה מסכה ז"ש אלקי מסכה לא תעשו לכם פסל ומסכה דכר ונוקבא. מאן דנפק מרשות הרבים לרשות היחיד או להיפך כאלו עריב שמא דקב"ה בע"ז ז"ס סמיכות שבתותי השמרו שלא להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים שהוא י"ו אמה על י"ו אמה סוד חרב של מלאך המות י"ו פיות ז"ש אל תפנו אל האלילים שהם רשות הרבים אלקי מסכה לא תעשו לכם שלא יהיה האדם בעצמו ע"ז אל זר בלבו של אדם. למה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים ללמדך שכ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. הקושיא מפורסמת שאין שואלין ענין סמיכות הפרשיות רק כשהוא שלא כסדר וכאן מה הי' חסר שמקשה למה נסמכה הלא אין מוקדם ומאוחר בתורה אבל הוקשה לבעל המדרש מה ענין קדושה אצל ערוה ומי שאינו משמר עריות קדוש הוא דלא מקרי רשע נמי לא מקרי הלא הוא רשע גמור והתירוץ כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה לא אמר כ"מ שאתה מוצא ערוה גופא רק גדר ערוה שהם השניות והיא נלמד ממקרא שלפני זה כדברי רב אשי ביבמות רמז לשניות מן התורה (ויקרא יח) ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרת ז"ש ושמרתם את משמרתי לבלתי שלא יפגע בערוה גופא. נמצא אחר העיון תמצא במקום זה שהאתמר קדושה שם במקום שגדר ערוה ר"ל שניות לעריות ז"ש פר' זו נאמרה בהקהל לפי שרוב גופי תורה תלוין בה שלא יעמוד נגדו ערוה שהיא השנייה והיא משל של רב אשי ביבמות פ"ק אז יפגעו בערוה גופא ז"ש רוב גופי תורה תלוין בה:

לא תקפו פאת ראשכם. זֶה הַמַּשְׁוֶה צְדָעָיו לַאֲחוֹרֵי אָזְנוֹ וּלְפַדַּחְתּוֹ, וְנִמְצָא הֶקֵּף רֹאשׁוֹ עָגֹל סָבִיב, שֶׁעַל אֲחוֹרֵי אָזְנָיו עִקְּרֵי שְׂעָרוֹ לְמַעְלָה מִצְּדָעָיו הַרְבֵּה: