ויקרא יט:ל מפרשים: ספר המצוות, חתם סופר, פענח רזא ורש"י

היא שצונו לירא מן המקדש הזה מאד עד שנשים בנפשנו משא הפחד והיראה וזה מיראת מקדש והוא אמרו יתעלה את מקדשי תיראו. וגדר זאת היראה כמו שזכרו בספרא אי זהו מורא לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשה קפנדריא ולמדוהו מקל וחומר. וכבר התבאר במקומות מהתלמוד שאין מותר לשבת בעזרה אלא מלכי בית דוד בלבד, וזהו כלן באמרו יתעלה ומקדשי תיראו, וזהו יתחייב לעולם ואפילו בזמננו זה שהוא חרב בעונותינו שרבו, ולשון ספרי אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין תלמוד לומר את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו מה שמירת שבת לעולם אף מורא מקדש לעולם, ושם נאמר גם כן לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי ששכן שכינתו במקום הזה. (בהר סיני, הלכות בית הבחירה פ"ז):

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אל תפנו אל האובות אל תבקשו לטמאה בהם מפני שיבה תקום והדרת פני זקן י"ל מ"ש לעיל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו י"ל ע"ד שאחז"ל דא"ל ההוא קיסר לריב"ח מה יום מיומים פי' מאי חשיבותי' דשבת משאר יום א"ל מה גבר בגוברין מאי חשיבות האי גברא משאר גברים א"ל דמרי צבי האדון רוצה בזה האיש א"ל ה"נ בשבת דמרי צבי וה"נ קאמר כשם דגבר בגוברין אמו ואביו תראו כי אני הגוזר כן כך את שבתותי תשמורו כי אני ה' ציויתי וה"נ קאמר את שבתותי תשמורו וא"ת מה יום מיומים אומר לך את מקדשי תיראו משום שאני ה' צביתי וחפצתי ה"ה ביום השבת אני חפצתי והנה התם חזר ושאל מי יימר לנו דהוא יומא דין וה"נ הוה מצי להשיב לו שאל זקניך ויאמרו לך דלא ירד מן בשבת אך הוא המין לא האמין בזקנים ונביאים וקבלת אבות ע"כ הוצרך להשיב לו בעל אוב יוכיח שאינו עולה בשבת וע"כ אחר שאמר הקרא את שבתותי תשמורו דמרי צבי אולי תאמר מאן יימר דזה הוא יום ההוא ותבקש לנסות בבעל אוב אם עולה בשבת ע"כ אמר אל תפנו בידיעה זו אל האובות אל תבקשו לטמאה בהם אלא שאל זקיניך מפני שיבה תקום והדרת פני זקן:

את שבתותי תשמורו וסמיך לי' אל תפנו אל האובות, זהו עדות שאין בעלת אוב יכולה להעלות אוב בשבת:

ומקדשי תיראו. לֹא יִכָּנֵס בְּמַקְלוֹ וּבְמִנְעָלוֹ וּבַאֲפֻנְדָּתוֹ וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו (ברכות נ"ד); וְאַעַ"פִּי שֶׁאֲנִי מַזְהִירְכֶם עַל הַמִּקְדָּשׁ, אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ — אֵין בִּנְיַן הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה שַׁבָּת (ספרא):