כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃
תיבת גמא
בפסוק לאמו ולאביו כו' בשו"ת הרשב"א ז"ל סימן כ"ז בשם ר"י הצרפתי ז"ל עמ"ש בתורה כהנים אמו וודאית אף אביו וודאי אביו חזקה מנין ת"ל ולאביו והקשה ממ"נ ותי' לא' שבאו עדים והעידו שהוא כהן ואח"כ בא א' ומתנהג עמו כאביו כו' והרשב"א ז"ל הקשה יע"ש שהאריך והנה המעיין שם יראה להר"י צרפתי ז"ל. אביו ודאי שידוע שאמו אשתו ורוב בעילות אחר הבעל הוה וודאי ואביו חזקה הוא בנוהג רק עמו כאביו דהוה רק חזקה אבל הרשב"א ז"ל לא הונח לו בזה כי בנוהג עמו כאביו הוה ג"כ חזקה מחמת רובא כמו שיראה הרואה בתה"ד סימן ר"ז דהא דסוקלין ושורפין על החזקה בבאה מכח רוב שאינה פוסקת כתבתי לעיל מזה ולכך מפרש אה"נ דאביו וודאי כלומר שא"א במציאות אביו ודאי רק חזקה ומש"ה אמרו ז"ל ואמר לאביו ומה אביו חזקה כ"ש אמו וודאית שלא יצויר אביו וודאי אבל בקרבן אהרן יראה שמפרש להר"י צרפתי אביו וודאי חבושן בבית האסורים ושע"ז הקשה הרשב"א ז"ל דאין אפוטרופס לעריות יע"ש ובס' ג"ו בפתיחה כתבנו בההוא דתורת כהנים דמת לו קרוב בע"פ דמטמאין אותו וליכא ממ"נ. ודע דת"כ רב אליבא דר"ע חברו כמ"ש הקרבן אהרן במדות אהרן ובתוס' חולין י"א ב' ד"ה ליחוש משמע לר"ע חייש למיעוטא אף בלא אפשר א"כ איצטריך לאביו חזקה מחמת רובא כאמור ודע עוד בא"א תרי ותרי לענין מיתה לא אמרינן אוקי אחזקה כה"ג כ"א בחזקה מחמת רובא ומטעם ושפטו העדה וחזקה יליף מהלמ"מ או מנגע דווקא לענין טומאה לא לדיני נפשות ונ"מ בזה"ז לפסול לעדות כתבתי מזה פ' תזריע מצורע יע"ש.
דברי דוד
כי אם לשארו, אין שארו אלא אשתו קשה דא"כ היה לו לומר ולאמו בוי"ו כיון דשארו הוא מילתא אחריתי, ונראה דבאמת קאי שארו על אמו ואביו דבתריה שהם שארו ובשרו, אלא דקשה ל"ל שארו כיון שמפורש אחריו למי יטמא לזה אמרו שמרבה אשתו, דזולתאשתו אין בנמצא שארו, וז"ש רש"י אין שארו אלא אשתו ולא אמר שארו זו אשתו אלא כדפרישית, שמכח הרבוי ילפינן אשתו דלא נוכל לאוקומי הרבוי אלא לאשתו וצריך טעם למה באמת לא זכר אשתו לחוד כמו שזכר לאמו ולאביו כו'. ונראה דלימדנו בזה דגם באשתו יש חילוק דהיינו ארוסה לא מטמא לה כדאיתא בגמרא פרק שנים אוחזין (דף י"ח) אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה, וה"ק רחמנא אשתו שהוא דומה לאמו ואביו שאין קירוב אחר קירוב לאפוקי אשתו ארוסה הגם שהיא קרובה קצת לו מ"מ יש אחר כך קירוב טפי כשתנשא, ע"כ הוא אסור ליטמא לה: