אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּֽי־קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לֵאלֹהָֽיו׃
פני דוד
אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ:
פני דוד
שמעתי מקשים לבית שמאי דסברי שילהי גיטין לא יגרש אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר א"כ אמאי אצטריך הכתוב להזהיר לכהן מגרושה הרי היא בכלל זונה דהרי נתגרשה על ערות דבר. ולק"מ דאצטריך קרא לארוסה דכתב מהרשד"ם א"ה סי' רל"א דלא פליגי אלא בנשואה אבל בארוסה כ"ע מודו דאפי' מצא אחרת נאה הימנה יכול לגרשה משו"ה אצטריך להזהיר לכהן מגרושה דאף אם הוא מאירוסין דליכא ערות דבר אסירא. א"נ אצטריך להנהו דכופין להוציא מסיבה דאין לו גבורת אנשים או יש להם חולאים רעים כמבואר סימן קנ"ד. א"נ אפשר דגם לב"ש האי דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר לאו איסורא דאוריתא הוא והרי מהר"ם מלובלין בתשובה כתב דאפי' לב"ש איסורא ליכא אלא עצה טובה קמ"ל ע"ש ואם נאמר דאף דאיכא איסורא לאו מדאוריית' דמדאוריית' יכול לגרש קרא מדאורית' קאמר להזהיר לכהן מגרושה דאינה זונה ומיהו בזה יש לעמוד אין כאן מקומו. א"נ אצטריך קרא לעבר וגרשה אף דליכא ערות דבר דודאי מגורשת גם לב"ש ומיהו בזה יש לדחות דקרא לא אתא לעבר עבירה וגרשה אשר לא כדת כדאמרינן בעלמא. א"נ אצטריך היכא דנתרצו שניהם בגירושין ברצון נפשם הגמור דאז אף לב"ש ליכא איסורא ויכול לגרש בלי סיבה כל שהיא מרוצית ברצון נפשה והיא כשרה וצנועה ועל זה הזהיר הכהן שלא ליקח גרושה. א"נ כל היוצא למלחמה כותב גט כריתות לאשתו הגם שהיא חביבה לו וצנועה אפי' לב"ש כדי שלא תשאר עגונה ואתא קרא לאוסרה לכהן:
תיבת גמא
ואשה גרושה מאישה לרבות חלוצה מדרבנן וקרא אסמכתא עיין תוס' ריש אלו הן הלוקין ואם חייב בעבירה א' מלקות ד"ת ומכות מרדות נפטר במלקות ד"ת עמ"ל פי"ז מהא"ב ה"ז ובתוס' מכות י"ג א' ד"ה גרושה וי"ל שאני התם דמוי"ו רבויא דרבנן אסמכתא כעין תורה שאין לוקה על לאו שבכללות תרתי משא"כ כשהם איסורים חלוקים זונה חללה עם חלוצה וכדומה י"ל דלקי תרתי ונ"מ לפסולי עדות מדרבנן בזה"ז דכתבנו במ"א שאין פסול מדרבנן כ"א ביש מכות מרדות וכ"נ מדברי הר"מ ז"ל פ"י מהל' עדות א"כ בשגג בלאו ד"ת ומיהו ז"א כיון דאין לוקה ד"ת לוקה וודאי מדרבנן. ויש נ"מ לענין ממון דרבנן אם מכות מרדות דרבנן גם ז"א. ודע ספק חלוצה אין מוציאין מידו ולכתחלה לא ישא עיין אה"ע סימן וי"ו בח"מ אי לכתחלה לא והיינו דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה וה"ה בנים באישות הוה דיעבד ובזנות הוה לכתחלה ע"ש סימן ז' בח"מ כ"ז ובמ"ל פי"ז מהא"ב ה"ז הקשה ולמ"ש י"ל כן. ומשמע אף ע"ג דאסמכוה אקרא ואסמכתא חשובה היא אפ"ה הקילו בספיקן ובמ"א כתבנו מזה. וע"י יבום בנפלה ספק חלוצה לפניו י"ל במקום שנהגו ליבם מייבם אותה אף א"ת בוודאי חלוצה אי שניות אין מייבם דגזרו ביאה א' אטו ביאה שניה היינו במר ביאה וקרוב' היא כחדא חשיב להו כה"ג שרי דהוה דיעבד וספק דרבנן לקולא ואי"ה במ"א יבואר עוד.
רש"י
זנה. שֶׁנִּבְעֲלָה בְעִילַת יִשְׂרָאֵל הָאָסוּר לָהּ, כְּגוֹן חַיָּבֵי כָּרֵתוֹת אוֹ נָתִין אוֹ מַמְזֵר (ספרא; יבמות ס"א):