וְה֕וּא אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּֽח׃
תיבת גמא
והוא אשה בבתוליה יקח. הוריות י"ב ב' ובת"כ ג"כ דרשו הוא ולא המלך ולא נזיר יע"ש. וי"ל אמאי לא דרשו הוא מצווה ולא היא והיקשא דר"י אמר רב דווקא בעונשין עיין יבמות צ"ד ב' ומיהו היא עוברת אלפני עור עיין רמב"ן ז"ל ביבמות צ"ד ב'. ונ"מ חלל מחייבי עשה י"ל זרעו נוצר בעבירה מחולל היא לא עשתה עבירה מאיסורי כהונה לא נתחללה בהאי גוונא. ועיין פרק עשירי מה' ט"ז הלכה זיי"ן מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה ובכ"מ שם וי"ל מדאמר בהוריות מהו באלמנה משמע אם מותר באלמנה כפירש"י לא דנ"מ ללקות עליו א"כ מבואר דבימי חלוטו מותר בתשמיש המטה. עיין רא"ם ז"ל מ"ש רש"י ז"ל חללה נולדה מפסולי כהונה דאי נתחללה בלא"ה היה בעולה וי"ל ללאו ועיין בצידה לדרך ויבמות נ"ט א"כ. ולר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה למה לי והוא אשה בבתוליה יקח י"ל פלגש מודה ר"א דלית עשה למ"ד מותר בפלגש הדיוט. או קידושי טעות.
פענח רזא
והוא אשה בבתוליה וגו' רמז לו לבן י"ח לחופה כמנין והו"א, וזהו והו"א כחתן יוצא מחופתו:
פענח רזא
בבתולי"ה, אותיות ב"י הם יתרים דהי' יכול לכתוב אשה בתולה, אלא להורות שעד י"ב שנים היא בתולה אח"כ נקראת בוגרת שנושרין קצי בתוליה (ואולי כתב כן לומר בבתוליה שישאנה דוקא בהיותה בתולה שיהי' רושם בבתולים ויהי' לה כל בתולים, לאפוקי תוך י"ג שנים ויום א' או לאחר שבגרה דלא):