ויקרא כא:יז מפרשים: רש"י, אדרת אליהו, כלי יקר ורמב"ן

לחם אלהיו. מַאֲכַל אֱלֹהָיו, כָּל סְעוּדָה קְרוּיָה לֶחֶם, כְּמוֹ "עֲבַד לְחֶם רַב" (דניאל ה'):

איש מזרעך. איש תם ולא בעל מום אבל קטן פסול ואפי' תם. אשר יהיה בו מום. אפי' לפני הדבור. אין לי אלא שנולד תם ונעשה בע"מ נולד בעל מום ממעי אמו מניין ת"ל אשר יהיה בו מום. אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין ת"ל כל איש אשר בו מום:

אִישׁ מִזַּרְעֲךָ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם. כָּאן אָמַר ״בוֹ מוּם״, וּלְמַטָּה הָפַךְ וְאָמַר ״מוּם בּוֹ״, וְכָאן אָמַר ״אֲשֶׁר יִהְיֶה״ – לְהַבָּא מַשְׁמָע, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם״ – בַּהֹוֶה מַשְׁמָע. וּמַהוּ שֶׁנָּתַן טַעַם לַדָּבָר בְּאוֹתוֹ דָּבָר עַצְמוֹ וְאָמַר: ״כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב״. וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י: אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְרַב, כְּמוֹ ״הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ״, אֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּמִּקְרָא.