ויקרא כג:כג מפרשים: אבן עזרא, חזקוני, אלשיך ומנחת שי

וטעם להזכיר וידבר ה׳‎ עם יום התרועה בעבור היותו מועד בפני עצמו כי חג שבועות תלוי מיום תנופת העומר וכן הזכיר עם הצום גדול ועם חג הסוכות:

וידבר ה׳‎ אל משה מה שהפסיק הענין בלשון וידבר אצל יום הזכרון ויום הכפורים וסוכות לפי שכל אחד חג בפני עצמו מה שאין כן בעצרת לפי שהוא תלוי אחר יום הנפת העומר למנות משם שבע שבתות עד עצרת.

וידבר ה' וכו'. דבר אל בני ישראל וכו'. ראוי לשום לב אל אומרו לאמר זה פעמים. אך יאמר וידבר ה' אל משה לאמר ענין היום שהוא היותו יום זכרון תרועה והכנעה ושבירת לב בתשובה שלמה. אך למה שהוא אלהינו הוא שופטינו והוא אבינו אב הרחמן וכל חפצו יתב' לרחמנו ע"כ לבל נתעצב אל לבנו בפתח דבריו להזכיר לנו התרועה וההכנעה. ע"כ רצה יתב' שיתחיל משה לדבר לנו הבטחתו יתברך. כי התרועה שמחה וששון יהיה לנו כי כך הוא אופייא של אלהינו. על כן מצוונו לאכול ולשתות ולשמוח בו ונבטח בו יתב' אם כבנים אם כעבדים יחננו ויוצא לאור משפטינו. וע"כ אחר אומרו וידבר ה' אל משה לאמר ענין היום אמר למשה דבר אל בני ישראל ענין אחר כדי לאמר המכוון אשר צויתיך לאמר. ומה הוא הענין אשר תקדים הלא הוא באחד לחדש השביעי הזה יהיה לכם שבתון שהיא שביתה ושמחה. ואחר אומרו מה שיקדים אל העיקר אמר ענין היום שרצה בו כאומרו וידבר ה' אל משה לאמר שהוא זכרון תרועה מקרא קדש שיהיה בלבם זכרון תרועת משפטי יתב' למעלה. כי היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם ועל ידי התרועה יהיה לכם מקרא קדש. או שעור הכתוב ע"ד זה. בשום לב אל לשון אומרו יהיה לכם ולא אמר באחד לחדש השביעי יום שבתון הוא. אך למדנו יתברך. כי דרכו הפך דרך מלכי הארץ. כי הנה זה דרכם כי בהשמע לאחד מהמלכים כי אנשי עיר אחת מערי ממשלתו אשר לא טוב בעיניו עשו וקבע יום מועד להעמידם במשפט ומי אשר חטא לו ימחנו מספרו מן העולם. הלא דרך המלך הוא שחפץ יחפוץ יותר במשמאילים מבמיימינים. למען הראות רעם גבורותיו וכח משפטיו כדי להשמיע בלבבו את עוברי רצונו למען תפול חתיתו על כל מלכותו ורגזו וחלו מלפניו. אך לא כדרך מלכי ארץ דרכיו יתב' חלילה כי חפץ חסד הוא וברגע באפו חיים ברצונו וכל חפצו במזכים ולא במחייבים. וכמאמרנו על פסוק ויהי היום ויבאו בני האלהים וכו'. כי ארז"ל (בזוהר פ' פנחס) כי יום ר"ה היה שהוא יום הדין. ובזה אחשוב כי שם הורה לנו הכתוב דרכו יתב'. כי על המיימינים אמר ויבאו בני אלהים להתיצב על ה' כי הם עיקר הביאה והתייצבו'. אך השטן הבא ללמד קטיגוריא לא בא כ"א כדבר נוסף ובא בתוך הבאים. וזהו ויבא גם השטן בתוכם שהוא אגב המזכים כי חפץ חסד הוא ית'. וזה יאמר פה וידבר ה' אל משה לאמר שהוא לאמר ענין היום כי יום תרועה הוא. אך דבר אל בני ישראל אשר אהבתי. כדי לאמר הענין סגנון זה. והוא בשום לב אל ייתור מלת הזה. אך הוא לומר הלא יום אחד לחדש השביעי הזה שהוא יום הרת עולם אל תפחדו ואל תראו. כי הלא לשבח ולשמחה יהיה לכם זכרון התרועה וההכנעה. וזהו יהיה לכם שבתון זכרון תרועה כי הזכרון של ההכנעה שהיא התשובה יהפך לשמחה. כי זכרון התרועה יהיה לכם מקרא קדש כאלו את קדש עליון אתם קוראים וממשיכים אליכם לכן כל מלאכת עבודה לא תעשו. כלומר אך מה שאינו מלאכת עבודה כ"א אשר יאכל לכל נפש תעשו. והוא מאמר עזרא הסופר (נחמיה סי' ח') אכלו משמנים ושתו ממתקים באופן כי שלום לכם עם אלהיכם ית' כי אתם תאכלו ותשמחו וגם מזבח ה' והקרבתם אשה לה'. וכל זה הוא בר"ה. אך בעשור לחדש השביעי הזה אין בו לא אכילה ולא שתיה כי אז יום הכפורים הוא כי תשובה תולה ויה"כ מכפר. וזהו אך בעשור לחדש השביעי הזה יוה"כ הוא עם היות שמקרא קדש יהיה לכם. עם כל זה אינו כר"ה שאתם אוכלים והמזבח אוכלת כ"א שאתם תרעבו והמזבח תאכל. וזהו ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה'. או יהיה אומרו לאמר זה פעמים והתכת הכתובים בדרך אחרת. והוא ענין היוצא ממוצא דבר מאמרם ז"ל (במסכ' ר"ה דף ט"ז) וז"ל אמר ר' כרוספדאי א"ר יוחנן ג' ספרים נפתחים בר"ה א' של צדיקים גמורים וא' של רשעים גמורים וא' של בינונים. של רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. של צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. בינונים תלוים ועומדים מר"ה עד יום הכפורים. זכו נכתבים לחיים. לא זכו נכתבין למיתה. א"ר אבין מאי קרא ימחו וכו' ימחו מספר זה ספרן של רשעים. חיים זה ספרן של צדיקים ועם צדיקים אל יכתבו זה ספרן של בינונים. ורב נחמן בר יצחק אמר מהכא ואם אין מחני וכו'. מחני נא זה ספרן של רשעים. מספרך זה ספרן של צדיקים גמורים אשר כתבת זה ספרן של בינונים ע"כ. ונראה להעיר בו קצת הערות כי הלא כמה צדיקים ימותו והרשעים יאריכו ימים כצל: