דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃
מדרש לקח טוב
פס'. וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. אלו שבתות. ומועדיכם אלו רגלים. ובראשי חדשיכם כמשמעו. רבי נתן אומר אלו תמידין. ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. בשל צבור. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם. לזכרון ניתנו ולא ניתנו להכשר קרבן שאם לא תקעו עליהם לא נפסלו. אני ה' אלהיכם. זו מלכות שמים. ד״א ותקעתם בחצוצרות זו תקיעת שופר של ראש השנה. והיו לכם לזכרון. אלו זכרונות. לפני ה' אני ה' אלהיכם אלו מלכיות. ואע״ג שאין המקרא יוצא מידי הקרבנות בא מגזירה שוה כתב כאן ונזכרתם וכתב בראש השנה (ויקרא כג) זכרון. מה כאן מלכיות זכרונות ושופרות אף להלן מלכיות זכרונות ושופרות בענין האמור בראש השנה:
רש"י
זכרון תרועה. זִכְרוֹן פְּסוּקֵי זִכְרוֹנוֹת וּפְסוּקֵי שׁוֹפָרוֹת (ספרא: ראש השנה ל"ב) לִזְכֹּר לָכֶם עֲקֵדַת יִצְחָק שֶׁקָּרַב תַּחְתָּיו אַיִל:
אבן עזרא
בחדש השביעי. כי תחלת החשבון מניסן כי בו יצאנו ממצרים ועוד כי אביב השעורים תחלה ואחר כן בכורי קציר חטים ואחר כך באספך את מעשיך ואלה המועדים תלוים להיותם בימים הנזכרים: