ויקרא כג:לד מפרשים: פענח רזא, אדרת אליהו, אור החיים ומנחת שי

אך בחמשה עשר יום באספכם וגו', אייתר זה לומר שחג הזה אמעוט בדין שאר המועדים כי בזה יש לשמוח הרבה ביותר כי כבר נמחלו לו העונות ונאספה ג"כ כל התבואות, זהו באספכם וגו' לא כפסח שעדיין התבואה על השדה לכן כתיב בי' ופנית בבוקר והלכת וגו' שא"י להתמהמה ולעכב שם, ועצרת אינו אלא יום א', גם צריך ללקט אז פירות אילן, אבל בזה כבר הכל נעשה ופנויים אתם לשמוח, וז"ש ג"כ והיית אך שמח (ועי"ל אך בלשון גניחה וצער כענין שדרשו וישאר אך נח שהי' גונח ממה שהכישו הארי כך כאן מפני שהכל פונים מן השדה וכו' כלומר שאע"פ שאתה גנוח ומצטער בדבר שקשה עליך לצאת מהבית לסוכה בזמן גשמים מ"מ צא בגיני, ועוד למעט שאין רגל זה כי אם עד א"ך יום לחודש הוא הושענה רבה וכמאמרם במדרש שאמר הקב"ה לאברהם אבינו וכו', ולומר דשמיני הוא רגל לעצמו, וזהו אך וגו' תחוגו ז' ימים. שאם תחוגו עוד יום א' כאשר מבאר קרא והולך מ"מ היום ההוא בפני עצמו הוא):

בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה שהיה בדין אם זה שאין טעון מצה טעון סוכה חג המצות שהוא טעון מצה אינו דין שיטעון סוכה ת"ל הזה חג הסכות ואין חג המצות טעון סוכה. לפי שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ואיני יודע איזה שבעת ימים בחדש ת"ל בחמשה עשר יום לחדש הזה חג הסכות שבעת ימים כו'. חג הסכות לה' יכול תהא חגיגה וסוכה לגבוה ת"ל חג הסכת תעשה לך שבעת ימים. אי חג הסוכת תעשה לך יכול יהא חגיגה ג"כ להדיוט ת"ל חג הסכות שבעת ימים לה' חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט א"כ מה ת"ל חג הסכות לה' (סוכה ט' ע"א) כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה מכאן אמרו עצי סוכה אסורין כל שבעה:

הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים דָּרְשׁוּ יִתּוּר הַזֶּה, וּפֵרַשְׁתִּי הַבָּרַיְתָא בְּפָרָשַׁת מְצוֹרָע (ויקרא י״ד:ז׳).