וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃
העמק דבר
בחדש השביעי. לפי שתלה הכתוב באספכם את תבואת הארץ. והיה ס״ד שאם נתאחר האסיף עד חודש השמיני יש לחוג בשמיני וכמו שדחה אותו ירבעם לשמיני מש״ה הזהיר הכתוב דוקא בחודש השביעי:
אלשיך
וחגותם אותו חג לה' כו'. הנה כתבנו למעלה כי חג הסוכות ה' יקרא כי הוא ית' חוגג אותו. כי בו ישמח ויגלה שפע עצום שבעולמות שהוא הנקרא שמחה אצלו יתב'. ואנו חוגגין חגו עמו כאומרו תחגו את חג ה'. ע"כ אחרי אומרו כל ענייני החג. וקחת ארבעה מינים להעזר לבא אל המכוין אמר ושמחתם וכו'. לומר הנה להיות חג ה' בעצם ככל הכתוב עד כה כי אנו חוגגים חגו. הנה לפי זה לא יאות לו יתב' צוותנו לעשות את חג הסוכות. אם לא בזמן שבית המקדש קיים. משא"כ אחרי כן כי אין שמחה מעת החרבן. כי איזו שמחה נערוך בגלות. ואדרבה אם היתה הדעת שופטת. נשב בסוכות לא לשם שמחה. כי אם לשם טלטול מדירת קבע זכר לגלות. ולפי זה לא שבעה ימים בלבד יהיה. לז"א ושמחתם וכו' וחגותם וכו'. לומר הן אמת כי השמחה האמיתות בעצם. היא בזמן הבית אשר שם אני אתכם. וזהו ושמחתם לפני ה' אלהיכם שהוא בזמן בית המקדש ששם עלו שבטים לראות את פני. אך עם כל זה וחגותם אותו וכו' לדורותיכם. עם היות כי אז אינו לפני ה'. כי גם אז חג לה' יקרא עם היות כי בגלות. אומרו וחגותם אותו חג לה' וגם לא ימים רבים רמז אל הטלטול ימים רבים. כ"א לשם חג לה' שבעת ימים בשנה כי תהיה חקת עולם לדורותיכם. כלומר גם אחר הבית: