וְהָאָרֶץ֩ תֵּעָזֵ֨ב מֵהֶ֜ם וְתִ֣רֶץ אֶת־שַׁבְּתֹתֶ֗יהָ בָּהְשַׁמָּה֙ מֵהֶ֔ם וְהֵ֖ם יִרְצ֣וּ אֶת־עֲוֺנָ֑ם יַ֣עַן וּבְיַ֔עַן בְּמִשְׁפָּטַ֣י מָאָ֔סוּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֖י גָּעֲלָ֥ה נַפְשָֽׁם׃
חתם סופר
*והתודו את עונם וגו' וזכרתי את בריתי וגו' והארץ תעזב מהם וגו' ופי' השל"ה דלכך כתיב בכאן וזכרתי שנגד אבותינו מה שהי' אבותינו אבות העולם צדיקים וקדושים ראוי גם אנחנו להיות צדיקים ויראי חטא כי זרע קודש מצבתינו ויכולים היינו ממי ללמוד ובזה יש לפרש לשון הווידוי שאין אנו עזי פנים לומר צ"א ולא חטאנו זה נגד שאר האו"ה אבל אנחנו ואבותינו יחד חטאנו היינו נגד אבותינו ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל שאין אומרים הלל בראש השנה משום דספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה היינו אם נשים דוגמא מעשים שלנו נגד מעשיהם של מתים איך לא נירא ואיך נאמר שירה וא"ש:
דברי דוד
יען וביען גמול ובגמול אשר במשפטי מאסו, הכפל של יען לחזק הענין שהוא ודאי והא דסיים אשר במשפטי כו' דל"ת יען ראשון קאי על משפטי מאסו והשני קאי על ואת חקותי כו' וא"כ לא היה כאן שום חיזוק, וע"ז קשה היה לו לומר יען השני אצל ואת חקותי כו', אלא ע"כ דתרווייהו קאי על משפטי מאסו וממילא קאי תרווייהו על ואת חקותי ובשניהם יש חיזוק ענין, כנ"ל נכון בזה: