לֹ֣א יַחֲלִיפֶ֗נּוּ וְלֹֽא־יָמִ֥יר אֹת֛וֹ ט֥וֹב בְּרָ֖ע אוֹ־רַ֣ע בְּט֑וֹב וְאִם־הָמֵ֨ר יָמִ֤יר בְּהֵמָה֙ בִּבְהֵמָ֔ה וְהָֽיָה־ה֥וּא וּתְמוּרָת֖וֹ יִֽהְיֶה־קֹּֽדֶשׁ׃
תיבת גמא
בפסוק לא יחליפנו ולא ימיר אותו כו' ואם החליף לוקה דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי בס' ג"ו וש"ה כתבנו מזה אי חד לאו עקר עיין מהרש"א ז"ל ריש חולין ובלח"מ פ"א מהל' תמורה יע"ש וכ"ז לענין ניתוק אבל עשה דדחי לל"ת אי חי עשה עקר תרי ודוחה לתרי לאוי מחלוקת הוא בנזיר ואי"ה בש"ה אבאר מזה. ובגד כלאים ושעטנז ויש בו איסור כלאי כרם וכדומה י"ל דכלאים בציצית דחי ליה או דהוה תרי לאוי ומיהו בגד של עכו"ם וכ"ה י"ל דאיסור הנאה לאו כסותך הוה ולא מחייב כלל בציצית. והמודר הנאה מחבירו אם מותר לו ליקח טלית של מצוה ולברך עליו צ"ע די"ל מצות לאו להנות נתנו במצות שחוב עליו לעשות והם גזירת מלך משא"כ ציצית אין חובת גברא לא ללבוש ולא לברך גם נהנה בלבישת ועיטוף הטלית ל"ש בזה לאו להנות נתנו ואי"ה בפריי לא"ח גבי ישיבת סוכה אבאר בזה.
רבנו בחיי
לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב. הטעם בזה מפני שירדה תורה לסוף דעתו של אדם שהוטבע בו יצה"ר, ומה שנדר והקדיש אולי יחזור בו וינחם וירצה להחליף הבהמה שהקדיש בפחותה ממנה, כי מאחר שהיא קדושה קדושת הגוף ואינו יכול לגאול אותה יחליפנה, ועל כן סתם הכתוב שלא יחליף כלל טוב ברע או רע בטוב, שאם יתיר לו להחליף רע בטוב יבא להחליף הטוב ברע ויאמר טוב הוא. ואם המר ימיר קנסו הכתוב ואמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. ומהטעם הזה בעצמו אמר הכתוב במי שהקדיש את ביתו ורוצה לגאול אותו שיוסיף חומש, כי אע"פ שנדר והקדיש אפשר שיתנחם, ולכך הטיל עליו הכתוב שיצטרך בזה להוסיף חומש אם יפדה אותו, והוא שכתוב ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך, וכן כתב הרמב"ן ז"ל.