ויקרא כז:יב מפרשים: רש"י, שפתי חכמים, העמק דבר ושד"ל

כערכך הכהן כן יהיה. לִשְׁאָר כָּל אָדָם הַבָּא לִקְנוֹתָהּ מִיַּד הֶקְדֵּשׁ:

לשאר כל אדם הבא לקנות. דק"ל דבתחילה כתיב כערכך הכהן כן יהי' ואח"כ כתיב ואם גאל יגאלנה ויסף חמישיתו על ערכך ומתרץ הכא באדם אחר הבא לקנותו וכאן בבעלים הרוצים לפדותו: [ג"א] פירוש אבל לא הבעלים דהא הבעלים צריכים להוסיף חומש. ויש תימא בדבר הזה כי מפני שהי' לו קודם יוסיף חומש. ויש לפרש כי מפני שהי' שלו קודם ניחא טפי כדאמרינן בכל מקום נ"מ לכושר' דחיותא פי' דניחא לי' בהמתו ראשונה לכך צריך להויף דלדידיה שויה טפי וכן הוא במקדיש ביתו. אמנם צריך ליתן טעם למה חומש והוא דבר מבואר בחכמה כי אין הב' תוספת על א' ואין ג' תוספת על ב' ואין ד' תוספת על ג' ודבר זה מפני כי השטח הוא שנקרא השלם מפני שיש לו ד' קצוות ולפיכך לא נקרא חלק ד' תוספת אך חלק החמישי הוא נקרא תוספת מפני שהשלם הוא הד' לכך צריך להוסיף חלק חמשית:

בין טוב ובין רע. יעריך אותה דוקא כפי שויה. ולא יוסיף על השווי לטובת ההקדש. וכדאי׳ בב״מ דנ״ג דמע״ש שוה פרוטה לא מיתפיס על שני פרוטות וה״נ בהקדש. אם בזדון שם הכהן יותר מכדי שויה לא מיתפיס הפדיון כלל. והוא בכלל כל שאינו בזה אח״ז אפי׳ בב״א אינו. וא״כ אינו מחולל כלל: