וְאִם־גָּאֹ֤ל יִגְאַל֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה הַמַּקְדִּ֖ישׁ אֹת֑וֹ וְ֠יָסַף חֲמִשִׁ֧ית כֶּֽסֶף־עֶרְכְּךָ֛ עָלָ֖יו וְקָ֥ם לֽוֹ׃
רש"י
ואם גאל יגאל. הַמַּקְדִּישׁ אוֹתוֹ, יוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל הַקִּצְבָּה הַזֹּאת:
אבן עזרא
וי״ו ואם גאול יגאל, כפ״א רפה בלשון ישמעאל והוא דבק בטעם הפסוקים שהם למעלה כי הערך עיקר אם יגאל השדה ואם לא יגאל:
העמק דבר
וקם לו. לשון הקמה הוא במעלה. והוא דאותו שדה שנקראת לשעה הקדש אע״ג שנגאלה שם הקודש עליה לענין שאם גדל בה תבואה ראוי לעשות החטים למכרם בשביל קדושת הגוף למנחות והרי היא בהקמתה אלא שהיא שלו והיינו וקם לו. משא״כ בית: