ויקרא כז:כב מפרשים: רש"י, בכור שור, העמק דבר ומזרחי

ואם את שדה מקנתו וגו'. חִלּוּק יֵשׁ בֵּין שְׂדֵה מִקְנָה לִשְׂדֵה אֲחֻזָּה, שֶׁשְּׂדֵה מִקְנָה לֹא תִתְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל, לְפִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְדִּישָׁהּ אֶלָּא עַד הַיּוֹבֵל, שֶׁהֲרֵי בַיּוֹבֵל הָיְתָה עֲתִידָה לָצֵאת מִיָּדוֹ וְלָשׁוּב לַבְּעָלִים, לְפִיכָךְ אִם בָּא לְגָאֳלָהּ, יִגְאַל בַּדָּמִים הַלָּלוּ הַקְּצוּבִים לִשְׂדֵה אֲחֻזָּה; וְאִם לֹא יִגְאַל, וְיִמְכְּרֶנָּה גִּזְבָּר לְאַחֵר, אוֹ אִם יִגְאַל הוּא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו — אוֹתוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ, וּפֶן תֹּאמַר "לַאֲשֶׁר קָנָהוּ" הַלּוֹקֵחַ הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מֵאִתּוֹ, וְזֶהוּ הַגִּזְבָּר, לְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר לאשר לו אחזת הארץ — מִירֻשַּׁת אָבוֹת, וְזֶהוּ בְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁמְּכָרוּהָ לַמַּקְדִּישׁ (ערכין כ"ו):

אשר [לא] משדה אחזתו. לרבות קונה שדה מאביו והקדישו ואחר כך מת אביו:

אשר לא משדה אחוזתו. אשר לא שדה מיבעי. ובאמת כל עיקר דברים אלו מיותר ונדרש בת״כ ובגמרא. ולפי הפשט בא לאפוקי שדה מקנה שהיא שדה אחוזתו. כגון ראובן מכר שדה אחוזה לשמעון וא״א לגאול בע״כ אלא בשלימות ולא לחצאין. אבל אם לא השיגה ידו אלא למקצת ומש״ה אפשר שלא רצה הקונה להשיב השדה בתורת גאולה שיהא כחשבון דמי המכירה אלא באיזה סך שרצה הוא נמצא היא שדה מקנה אבל מכ״מ היא באמת משדה אחוזתו. פי׳ מקצת שדה אחוזה שמכר. מש״ה מפרש המקרא דאע״ג שהוא שדה מקנה מכ״מ אין לה דין שדה מקנה לענין זה: