ויקרא כז:לא מפרשים: רש"י, העמק דבר, אדרת אליהו ותורה תמימה

ממעשרו. וְלֹא מִמַּעְשַׂר חֲבֵרוֹ — הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵין מוֹסִיף חֹמֶשׁ, וּמַה הִיא גְאֻלָּתוֹ? יִפְדֶנּוּ כְּדֵי לְהַתִּירוֹ בַאֲכִילָה בְכָל מָקוֹם, וְהַמָּעוֹת יַעֲלֶה וְיֹאכַל בִירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ד), וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְגוֹ' (עי' קידושין כ"ד):

ממעשרו. ולא כתיב מעשרו כבר דרשו ע״ז בת״כ. ולפי הפשט משום דכתיב בפ׳ ראה בפדיון מע״ש כי ירחק ממך המקום. או כי יברכך ה׳ אלהיך. או כי לא תוכל שאתו היינו שיהי׳ טמא אזי ונתת בכסף. הא דאם הוא מעט ואינו דרך רחוקה והוא טהור מצוה להכניסו לירושלים מש״ה כתיב ממעשרו:

גאל יגאל. לרבות את האשה. ואם גאל יגאל. לרבות את היורש. איש. פרט לקטן. או יכול שאני מרבה בן ט' שנים ויום א' ת"ל ואם גאל יגאל (לשון מרבה ר"ל שיהא גם בן ט' שנה ויום א' בכלל מיעוט איש ת"ל ואם גאל וגו') לקח ירש ניתן לו במתנה מניין ת"ל ואם גאל יגאל: