וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
בעלי ברית אברם
ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם אני ה׳ מקדשכם. כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת וגו׳. יש להתבונן מה קשר יש במלת כי עם ושמרתם את חקותי וגו׳. והרמב״ן ז״ל ישב הדבר לומר שחוזר למעלה לענין איש אמו ואביו תיראו וגו׳ כי איש איש אשר יקלל וגו׳ עיין בספרו. אמנם נראה לפרש שזו היא כוונת הפסוק באומרו כי איש איש וגו׳. כי בפרשת אחרי מות הזהיר על כל העריות דרך אזהרה. ואח״כ בפ׳ קדושים חזר עליהם לפרש בהם העונש של כל אחד ואחד כי כן דרך התורה לא ענשה אלא א״כ הזהירה ולכן הקדים הפסיק בפ׳ אחרי מות קודם אזהרת העריות ושמרתם את חקותי ואת משפטי כי העריות צריכין שמירה גדולה לפי שנפשו של אדם מתאוה להן. ואח״כ בפ׳ קדושים כשבא להזכיר העונשים התחיל ג״כ לזרז ולהזהיר באומרו ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם להוסיף שמירה על שמירה לומר שלא תחשבו מאחר שלא הזכרתי לכם למעלה בעריות כי אם אזהרה בלאו לבד א״כ הרי הן כמו שאר איסורין קלים שאין בהם כי אם אזהרה לבד ולא מיתה. אינו כן. אמנם צריך שתשמרו שמירה מעולה כדי שלא תענשו עונש חמור כי יש בכל אחת ואחת עונש מלבד האזהרה. ומלת כי קאי אכולהו על כל מה שמפרש והולך וצירף עם העריות גם מקלל אביו ואמו לפרש בו עונש סקילה באומרו דמיו בו שהיא סקילה. והתחיל תחלה בנותן מזרעו למולך לפרש בו עונש סקילה אע״פ שלא התחיל בו באזהרה בפ׳ אחרי מות בעבור שרצה להאריך לחומרתו באו ואני אתן את פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו׳. ואם העלם יעלימו וגו׳ ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו׳. (הרס״ו זללה״ה):
אלשיך
ושמרתם את כל חקתי וכו'. ראוי לשית לב. (א) וכי זו תורה וזו שכרה שאחר שמור ועשות כל החקים וכל המשפטים לא יהיה כל רק שלא תקיא הארץ אותם ולמה היה להקיאם. (ב) אומרו ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי הלא אזהרה זו נאמרה פעמים ושלש בשתי פרשיות אלו. (ד) שיורה כי אחר שמור חקותיו ומשפטיו ית' היה מקום להם בחקת הגוים וצריך להזהירם ולא תלכו בחקות הגוי וכו' בוי"ו כמוסיף על קיום המשפטים והחקים. ונהפוך הוא כי תחלה היה ראוי להזהר בסור מרע ואח"כ בעשה טוב. (ה) אומרו כי את כל אלה עשו ואקוץ בם כי כאשר נכנס באומרו ולא תקיא אתכם הארץ היה לו לומר כי את כל אלה עשו ותקיא אותם הארץ. (ו) אומרו ואומר לכם אתם וכו' מה צורך לומר ואומר לכם וכו' הרי אמר אשר אני משלח מפניכם. (ז) אומרו ואני אתננה לכם ידוע הוא שהוא ית' יהיה הנותן אותה וכן אומרו לרשת אותה הוא מיותר. (ח) אומרו ארץ זבת וכו'. מה צורך לספר הטובה פה והרי נאמר פעמים. (ט) אומרו אני ה' אלהיכם ואומרו אשר הבדלתי אתכם וכו'. אין נראה פה צורך לאומרו. (י) סמיכות אומרו והבדלתם בין הבהמה וכו' וגם היה ראוי שלא לאומרו כי הרי מפורש בעצם בפ' שמיני. (יא) אומרו והייתם לי קדושים שהרי נאמר בפרשה זו ב' פעמים קדושים תהיו וכו' והתקדשתם וכו' ולמה הושלש פה: (יב) אומרו לי מה שלא אמר בפעמים הראשונים וכן אומרו ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי מי לא ידע כי להיות לו ית' הבדילם. (יג) אומרו ואיש או אשה כי יהיה בהם וכו'. שהרי נאמר למעלה ובלתי מקושר אל הקודם: